השיטה הקלאסית
בשיטה הקלאסית אנחנו רותמים את הסוסים ורק אז ניגשים לעגלה. מתכננים את מבנה הסיפור מראשיתו ועד סופו, כולל הדמויות הראשיות, הקונפליקטים המרכזיים, האירועים החשובים, התמה והמסר של הסיפור. כמו שאריסטו אהב. בשיטה זו אנחנו לא משאירים קצוות פתוחים. כאן אנו ניגשים למלאכת כתיבת הסיפור כמו שמהנדס ניגש לבניית בניין.
שיטת Into The Dark
בשיטת הכתיבה הזו אנו ניגשים אל מלאכת כתיבת סיפור חיים בדרך חופשית ומשוחררת יותר. זה לא אומר שאנחנו כותבים מה שבא לנו בלי לעקוב אחרי הדברים (כך נלך לבטח לאיבוד). הרעיון המרכזי של שיטת כתיבה זו הוא לתת לתת המודע להוביל את החלק היצרתי של הכתיבה, תוך שאנו עוקבים אחר הנעשה מהצד ומתעדים בראשי פרקים קצרים את התפתחות הסיפור. במקום לתכנן – לתעד.
השילוב המושלם
כשאנחנו כותבים Into The Dark אנחנו מאפשרים לאני היצרתי שלנו לפרוח. זה אומר שאנחנו לא מוחקים תוך כדי כתיבה, לא עורכים תוך כדי כתיבה ובכלל – משתדלים לשים את הביקורתיות שלנו בצד. אנחנו עובדים פרק אחרי פרק. כותבים פרק אחד ומסכמים את הפרק לאחר שכתבנו אותו בשורה אחת. כך אנו עושים לאורך היצירה כולה, עד שיתגלה בפנינו ספר. בכל פעם שאנו ניגשים לכתוב פרק חדש, אנחנו קוראים את שורות הסיכום של מה שכתבנו עד לאותה נקודה. לא קוראים את היצירה עצמה עד שמסיימים, וכך נמנעים משנים רבות של כתיבה ומחיקה, מחיקה וכתיבה, שלרוב הולכת לפח.
