בתוך מציאות אבסורדית יש תכנית אחת שמציעה פתרונות אבסורדיים. ‘עסקה עם הנחש’ מאת התסריטאי מחבר הרומן הפסיכולוגי ‘הנחמה שמעבר לאבסורד’ (שזה אני) עוסקת באפשרות לבצע עסקאות עם אנשים שלא מקבלים את עצם הקיום שלך, ומבקשת למצוא פתרון סופי לבעיה.
הפרקים קצרים והמלאכה מרובה, אז חבל על הדיבורים, בואו נתחיל לשמוע רעיונות על איך אפשר לעשות עסקים עם כל הנחשים צמאי הדם שמבקשים את נפשנו.
המלצות הצפייה בנטפליקס מתחת ללינק שבכפתור הירוק לתכנית הסאטירה >>
נטלפיקס מציע לך כל הזמן את אותם תכנים וכבר נראה לך שאין יותר מה לראות? לא רוצה להיכנע למרות האלגוריתם? זה המקום לצאת מהקופסה האישית של NETFLIX ולגלות המלצות על סדרות חדשות אבל גם על סדרות ישנות, ואפילו כאלה שלא זכו לכבוד המגיע להן.
(כאן זה החלק שאני מתחיל להציג את עצמי ולהסביר לך מי שאני שבכלל אתן לך המלצות צפייה, אבל אפשר לדלג על החלק הזה ולהגיע ישר להמלצות, הן בתחתית העמוד)
קוראים לי ארז פולק, אני תסריטאי, מחזאי, סופר וכותב תכנים שיווקיים ובלוגים בנושאים שונים עבור חברות גדולות. אין לי הרבה זמן לצפות מסך, אבל ממעט הזמן שיש לי לצפייה בנטפליקס אני משקיע בסדרות איכותיות, וכאן אני אתן לך את הקרם דה לה קרם שיש לנטפליקס להציע.
אני לא אבזבז לך את הזמן על הסדרות שלא כדאי לך לראות, ובהמלצות שלי אני מנסה להיכנס לתוך האיכות, הערך והמשמעות שיוצרי הסדרה מצליחים, או לפחות מצליחים חלקית, להעביר.
אני עושה את זה כי אני יודע שז’אנר זה ממש לא הדבר הכי חשוב כשיושבים לבחור סדרה.
אפשר למצוא המון עומק בקומדיה, ואפשר להקיא מרוב שטחיות בדרמה. המלצות הצפייה שלי מוגשות כשירות לציבור, עבור אלו שנהנים, כמוני, לא רק מבדיחות סתמיות שאמורות להצחיק או מסאונדטראק שאמור לרגש.
אפשר לדלג על החלק הזה. ההמלצות עצמן נמצאות מתחת לכפתור הירוק שיכול להעביר אותך לנחמה שמעבר לאבסורד חייך.
הקץ להתעללות בפנאי שלך!
אדם פוגש מכשולים שמפריעים לו לשנות את מה שצריך לשנות כדי להשיג את מה שהוא רוצה. מה הוא רוצה? להשתנות בכל מחיר או כדי להימנע משינוי בכל מחיר. זה פחות או יותר התקציר של כל סיפור מבחינת Plot Points.
אז למה לענות את עצמך עד סוף הסרט בכל פעם שנפלת על הימור שגוי?
אולי זה הפוסטר שהערים עליך, ואולי חבר שלא באמת מכיר אותך אמר לך שזו סדרה חובה בלי שהוא באמת מכיר אותך.
אני רוצה שתסריטאי יתאים לי המלצות צפייה באופן אישי
אני הסופר והתסריטאי ארז פולק ואני כותב את ההמלצות האלה בעצמי. בתחילת כל המלצה אני כותב למי היא מתאימה, ואם האלגוריתם של גוגל ניתר אותך אז כנראה שההמלצה הזו מתאימה לך. וזה עובד באחוזי הצלחה גבוהים.
איך זה עובד?
כשהייתי ילד האמנתי שאני מכור לטלוויזיה כי היה קשה מאוד לגרד אותי ממנו. היו את התוכניות הקבועות שהייתי צופה בהן, אבל גם קראתי ספרים.
לא אהבתי לקרוא, קראתי כי אבא שלי קרא. הבית שלנו היה מלא עיתונים וערימות – ערימות של ספרים בכל פינה. אבא שלי לא מתלהב ספרים, הוא פשוט יודע איזה ספרים הוא אוהב והוא קורא אותם.
כולם אוהבים לגעת בדברים של ההורים שלהם, אז קראתי את ‘שנת החתול’ ולראשונה בחיי חוויתי חוויה חוץ גופית מספר.
מאז עברו – 23 שנים של ניסיונות לשחזר את החוויה. אחוזי ההצלחה היו נמוכים מאוד בתחילת הדרך כי לא הייתה לי שיטה. יריתי לכל הכיוונים וקיוויתי לטוב. היו תקופות שבהן התייאשתי, או שהייתי עסוק בדברים אחרים, אבל בכל פעם שמצאתי את עצמי מתקרב לקראת זמן פנוי או בתקופות השראה אחרות – חיידק הקריאה התחיל להציק.
בגיל – 24 גיליתי שיש לי כישרון כתיבה. גם האירוע הזה התרגש עליי במקרה, ואני כותב ‘התרגש עליי’ ומתרגש כי זו הפעם הראשונה שאני משלב את הביטוי הזה בכתיבה שלי. אני בטוח בזה בדיוק כמו שאני בטוח בחוויה החוץ גופית שעברתי. אין לי שליטה בתופעה הזו וגם אין לי סיכוי נגדה, היא פוגעת בי עם ניצוץ של אהבה והתחושה מדהימה.
ומה בתאכלס?
בתאכלס אתם עומדים לקרוא המלצות צפייה בסרטים וסדרות שיגרמו לכם לעבור חוויות פנימיות מרגשות שמתקרבות באיזה שהוא אופן לחוויה שתיארתי קודם. כי נכון, התאהבתי בספרים, אבל נשארתי מכור לסדרות וסרטים.
אז קחו האחריות על הפנאי שלכם.
הקדמה שיצאה מהפה
“כל הדברים שהיד שלי כתבה היא כתבה כדי להרס. כל הדברים שהיד שלי כתבה היא כתבה כדי לחרב. כל הדברים שהיד שלי כתבה היא כתבה כדי לפגע. כל הדברים שהיד שלי כתבה היא כתבה כדי לתמרן. כל הדברים שהיד שלי כתבה היא כתבה כדי להכשיל. כל הדברים שהיד שלי כתבה היא כתבה כדי להרג.
כל הדברים שהפה שלי אומר הוא אומר כדי לבנות. כל הדברים שהפה שלי אומר הוא אומר כדי לשקם. כל הדברים שהפה שלי אומר הוא אומר כדי לנחם.
יש מלחמה בין הפה ליד. יש מלחמה, יש מאבק. לפעמים הפה משתכנע ממה שהיד מדברת ולפעמים היד משתכנעת ממה שהפה מדבר, אבל בדרך כלל הם נאבקים, רק שהפה לא יודע שהוא במאבק. הפה לא יודע, היד יודעת. איך היא יודעת אני לא יודע.
עכשו תקראו את הספר הזה ותדעו שכל מה שכתוב בו נכתב מתוך מה שהיד רוצה לעשות, לא מתוך מה שהפה רוצה לעשות. זה לא אותו כוח. תדעו את זה. תבינו את זה, ותדעו שאני לא שולח אתכם למדבר הזה עכשו, של היד שלי, עם המשה הזה, כדי שיהיה לכם רע. אני שולח אתכם כדי שתלמדו, כדי שתבינו, כדי שתדעו, כי אתם רציתם.
ברגע שלא תרצו את זה יותר לא תצטרכו לעשות את זה יותר. ברגע שתניחו את העט, ברגע שתניחו את המקלדת, ברגע שתזיזו את האצבעות הצדה, ברגע שתפסיקו לדבר עם הידים ותתחילו לדבר עם הפה – העולם יהיה מברך. הברכה תחזר. כי כשאתם לוקחים עם היד שלכם את הדבר שאסור ונוגסים ממנו אתם פוגעים בי.
כי אני היחיד שיכול לדבר חוץ מכם, ואני לא מדבר עם אנשים שמדברים עם הידים. חדלתי מלדבר עם מי שמדבר עם הידים.”
אום פלסטין אל חג’אזי מקדישה את חייה לסיוע הומניטרי לאנשים מוכי גורל. היא לא מאשימה את בני עמה ולא את בני עמי בצרות שבאות עליה, עיניה פקוחות ויראת שמיים מרחפת מעל ראשה. הפחד משתק, אך היא יכולה לו. היא חיה את חייה כמחאה כנגד המציאות, מחאה כנגד האלים. היא צועדת במסלול שנקבע מראש עבור אנשים מסוגה, מסלול ההתנקשות.
אני רוצה לדבר אתך רגע על דמות בסרט מותחן פסיכולוגי עם אלמנטים פנטסטיים שפתח לי את הראש לכיווני מחשבה חדשים. ג’וליה רוברטס משחקת בסרט חדש שזמין לצפייה בנטפליקס – להשאיר את העולם מאחור.
מוקדש לסוכן הביון האמירקאי שניטר את הטקסט שלפניך בעקבות שימוש במילים שמזכירות את המתקפה האיראנית ואת האפשרות למלחמה בין ישראל לבין איראן. דע לך שהאלגוריתם נשא את מילותי אליך ופקח את עיניך על מנת שתראה את הדברים הבאים כהוויתם.
הסדרה מכניסה אותך לעולם התורה באופן ויזואלי, ויש בה דברים מעניינים מאוד אבל גם כמה דברים מהותיים שהסדרה מפספסת ושאני רוצה להשלים עבורך. לא אספיק להשלים את כולם במקום אחד ואני לא רוצה להקדיש את חיי בכתיבת כל הדברים שחסרים, כי כמה שלא אכתוב תמיד אוכל למצוא עוד, אבל את הדבר המהותי ביותר אותו הסדרה פספסה חשוב לי למסור לך, וזה – קורבן האדם.
את פוסט הזה אני יושב לכתוב במדרגות שבין רחוב הנטקה לרחוב האורן בחיפה, בשעה רבע לתשע במוצאי שבת, כשמאות מפגינים עושים את דרכם חזרה ממרכז חורב הביתה. לא הייתי איתם בהפגנה, אני גר קרוב ופשוט רציתי למצוא מקום שקט לכתוב בו את ההמלצה. בבית לא שקט כרגע, והמולת הקרע בעם ישראל מהווה, באופן פרדוקסלי ואולי גם פלאי, מקום שקט ומכיל יותר מאשר הבית.
“התורה כולה” מנסה להציג את סיפור חייו של משה ואת יציאת מצרים מפרספקטיבות שונות, כולל הזווית האסלאמית המופיעה בקוראן. הסדרה מעלה תובנות מעניינות לגבי תהליך ההתפתחות של משה ונוגעת בנושאים כמו רצון חופשי וזכויות נשים. הסדרה מעוררת מחשבה ומהווה נקודת מבט ייחודית על אחד הסיפורים המשמעותיים ביותר בתנ”ך. בעיקון לא מתאימה לצפייה עם ילדים, אבל אני צופה עם שלי.
מאחורי כל אלה עומד צורך תמידי לפרוק, לתור אחר אהבה עצמית חמקמקה. ואם לא אהבה אז לפחות אהדה, ואם לא אהדה אז לפחות סיבולת, ואם לא סיבולת אז לפחות שלא נסבול.
באחת הסצנות המעניינות של הסרט, בעיצומה של אסיפת הורים, אחד האבות האחרים מסרב להכיר בעצמו כאדם לבן וזועק בגאווה את תוצאות הבדיקה הגנטית שלו. “אני 3% סרילנקי!”, הוא מוחה בתוקף. אז נכון, יוצרי הסרט בחרו להציג את בני דור ה – Y כאלו המתחכשים לעצמם ולזהותם, ובעצם כאלו שמובילים את הקו הפרוגרסיבי שמקריס את התרבות המערבית לתוך עצמה – אבל האמת היא שהאמירה של הסרט הזה היא הרבה מעבר למאבק בין דורי. זה מאבק בין חיים למוות.
סרט דוקומנטרי שובה לב, שהוא לא פחות מנרטיב ניואנסי על סדרי העדיפויות של החיים. חובה עבור כל מי שגדל על סרטי סילבסטר סטאלון ומי ששמע עליהם ולא הבין את ההצלחה. סרט תיעודי שמספר את סיפור הקריירה של אחד מכוכבי האקשן האיקוניים ביותר בתולדות הקולנוע. מתאים במיוחד למי שמחפש צלילה עמוקה למסעות האישיים והמקצועיים של שחקנים אגדיים. ‘סליי’ מדבר אל אלה שמעריצים את סילבסטר סטאלון לא רק כאייקון הוליוודי אלא כסמל לאמביציה ונחישות. מתאים במיוחד עבור אנשים המבקשים להשיג את חלומותיהם מבלי לאבד את חדוות החיים הפשוטים.
רומן מצליח הוא מציאות בה הדבר החשוב ביותר לכותב ולקוראים שהתחברו אליו זה הסיפור. קסם שגורם לאנשים להתבונן בסימנים שחורים על רקע לבן ולשקוע. כשאני כותב המלצה לרומן הדבר הראשון שאני מנסה להבין זה למה כל כך חשוב לי להמליץ לכם עליו. ברגע שאבין את זה, אצליח לשכנע אתכם לקרוא הספר.
הרומן הפסיכולוגי הראשון שקראתי היה ‘סיפור פשוט’ של זוכה פרס נובל לספרות ש”י עגנון. זה לא היה בבית הספר כמו כולם, אצלנו בטירת כרמל לא מצפים שבאמת תקרא ספרים לבגרות, אז נותנים לנו רומנים פשוטים יותר מסיפור פשוט. הרוב המוחלט של הרומנים הספרותיים הם כאלה, ומה שיקבע את הצלחתו של הספר זה היצירתיות שבמכשול, או במילים אחרות – עד כמה הסופר יודע לשחק מלוכלך מבלי לגרום לי להאמין שלא אכפת לו מהגיבור שלו. איכות המכשול היא זו שתגרום לי להחליט האם אני מזדהה עם גיבור הרומן או לא, ואיכות אנושית נקבעת על פי חוק אחד ויחיד – צדק.
זאת השאלה שתשאלו את עצמכם עד שהמכשול הזה יגיע. הגישה הרווחת בספרות היא להתחיל עם אקספוזיציה, כי אריסטו לימד אותנו שההזדהות נמצאת בהתחלות. היום אנחנו קוראים לזה “רושם ראשוני”, ואנחנו סוגדים להנחת העבודה שאומרת שאי אפשר אפשר לתקן אותו אחרי מתקבע. סליחה, אבל זה קשקוש מוחלט.
אני מתכוון להבטחה הגדולה והסודית שמלווה את הדמות המרכזית בספר, על אותו משקל של ההבטחה לשינוי שנמצאת בסיפור שמספר אלוהים לאדם הראשון כשהוא מציב אותו בגן העדן: תאכל מפרי עץ הדעת טוב ורע – תמות.
לאדם הראשון אין הבטחה אלוהית לשינוי מלבד ההבטחה הזו, או במילים אחרות – אין לו עתיד. אדם בלי עתיד, שעובר מכשולים ומנסה לבנות את עתידו, זה סיפורו של האדם הראשון. הרצון לעתיד טוב מוכרח להיות רצון תמים על מנת שנזדהה עם הגיבור, וכך קורה שמיליוני קוראים מוצאים את עצמנו מזדהים גם עם נבלים גדולים כמו הוברט הוברט בלוליטה.
נחזור לאדם הראשון. נכון, הוא טעה, אבל היו לו כוונות טובות. הוא אחד שחי עם אישה שהרסה לו את החיים, ובכל זאת הוא נשאר איתה ומביא איתה ילדים. וזה מה שהופך לדמות המזוהה ביותר עם בני האדם.
רובנו לא זוכרים את הפסוקים הבודדים בבראשית פרק ב’, בהם לאדם לא הייתה הבטחה. פסוקים בהם אלוהים ציווה על האדם שזה עתה נברא לעבוד ולשמור את האדמה. אלוהים האמין שזה יספיק לאדם, שהרי הוא נברא בצלמו ובדמותו וכנראה שלאלוהים זה מספיק, אבל משהו בפסוקים האלו גרם לאלוהים להבין שלא טוב היות האדם לבדו. אלו גם הפסוקים היחידים בהם אלוהים מדבר אל מישהו ולא מקבל ממנו תשובה.
השלב בו הסופר מנסה לגרום לנו להזדהות עם המטרה הכיוון אליו הגיבור לוקח את החיים שלו בעודו מנסה לממש את האפשרות החדשה לשינוי. המכשול המרכזי שמערער את תפיסת העולם של הגיבור בנוגע לזהות ההבטחה החדשה. למשל – הפרשנות החדשה של האישה בנוגע לפרי עץ הדעת טוב ורע וההבטחה שהפרשנות הזו מביאה איתה בנוגע לשינוי היחיד שהאדם הכיר עד כה – אפשרות המוות.
לא תמותו, מדקלמת האישה את המסר הרומנטי והסקסי של הנחש – תהפכו לאלוהים.
ההתחלה זה הדבר היחיד שיכול להכשיל את האפשרות לשינוי.
פתיחה ארוכה בלי מכשולים מעידה על ספר מייגע
כל סופר פוחד להציג את המכשול שלו, כי הוא יודע שהמכשול הוא לב הסיפור. הדמויות יכולות להיות חביבות מאוד, יכולים להיות להן דברים שהן מאוד אוהבות ושמאוד אוהבים אותן, הן יכולות להיות אפילו מצחיקות שזה בכלל בונוס, אבל כל זה לא קובע האם הספר יהיה מעניין או מייגע. הדבר היחיד שיקבע את זה הוא…?
