סיפורים קצרים

היום קרה לי דבר בלתי יתואר. נכנסתי לבית השימוש עם הטלפון הנייד ופתחתי את הלינקדאין. מאתמול יושבת לי מחשבה זדונית בראש, ואני עומד מולה ומתנגד. מסרב בכל כוחי. אף על פי כן, הטלפון נכנס איתי. למה? כי הרי אני גיבור גדול.

להורים שלנו לא היה שום דבר. מהאדמה הם בנו את עצמם, קמו מאפר. אנחנו בני שישים עכשיו, שבעים עכשיו, יתומים מאם, יתומים מאב. נתנו לכם חיים טובים ואתם מזלזלים. יושבים אצל פסיכולוגים בספה ומתבכיינים על כן חיבוקים – לא חיבוקים. שם למעלה יושב גנב על כסא מלוכה ועל ראשו כובע להבה. שלחנו יד וקיבלנו כוויה.

בתור עורך תסריט ומנחה סדנאות כתיבה וחדרי כותבים, וכנציג של איגוד התסריטאים, כותבים רבים שואלים אותי שאלות רבות שמסתירות שאלה גדולה אחת: מה צריך לעשות כדי שמה שכתבתי יצליח? אם השאלה הזו מטרידה גם אותך, אז אני מאמין שהגעת למקום הנכון.

אידיאל הצמצום בא לידי ביטוי בסיפור גירוש האדם מגן עדן (על שלא הסתפק במה שיש), בסיפור קין והבל (המעט שקיבל קין על פי התאוריה שלנו הוא ברכה אותה הוא ראה כקללה), עקדת יצחק (האידיאל האנושי הוא להגיע לכדי צמצום מוחלט והסיבה היחידה שהוא לא יכול להגיע לכדי זאת היא התערבות אלוהית), ארץ ישראל (“הארץ הטובה” שהיא הקטנה ביותר מכל ארצות האזור ויחד עם זאת מחוברת לשני ימים ורוויית מים טבעיים ובארות, בשמש טובה, והיום אנחנו יודעים שגם בגז טבעי.