אכפת לי: קומדיה על שנאה טובה

למי זה מתאים: למי שמסוגל לשנוא את הגיבור.

באיזה מצב צבירה לצפות: לא שיפוטי או מאוד שיפוטי, לא באמצע.

ממה להיזהר: מהכל ומכולם.

ציון כולל: 4.5 מתוך 5.

מילה על העלילה

נוכלת אמריקאית שרוצה להתעשר ומהר, גילתה פירצה בחוק שמאפשרת לה לשמש כאפוטרופוס של קשישים חסרי ישע ולקבל החלטות על הגוף ועל הרכוש שלהם, בין אם יש להם בני משפחה ובין אם הם עריריים. רגע, עוד לא לברוח.

עכשיו, מה מצחיק פה?

כולנו רגילים לדבר על בתי החולים האמריקאיים שלא יטפלו בך אלא אם יש לך ביטוח בריאות. התפיסה של הישראלי הממוצע את שירותי הבריאות הציבוריים בארץ בתור יתרון קטן, פרס ניחומים של פרובינציה שלא מוכנה להשתחרר מעולם של החלשים ושל מוכי הגורל שלה, היא דבר ידוע. אני לא מחדש לכם כלום, כולנו מכירים אותה. אז למה כל המשפט הארוך הזה? כדי להסביר לכם מה מצחיק פה, אני בונה פאנץ’, קרציות.

מה שמצחיק זה האמונה העיוורת שלנו בשיטה

אישה זקנה נופלת קורבן לאישה רעה שרוצה לעשות עליה קופה, אבל באמצע יש בן מאפיונר שאמור לרצוח את האישה הרעה ולשחרר את אמא שלו, וכל זה מסתבך ומגיע למקומות מטורפים יותר ויותר. כמו מה למשל? חטיפות, נסיונות רצח, הערות סקסיסטיות, הכל.

מה לעשות עם המצחיק-מוזר הזה?

מה שאתם רוצים. אני למשל, לקחתי מהסרט I care את המציאות האפשרית מאוד שהוא מציע, מציאות שלא מעט ישראלים שואפים אליה, מציאות שבה אנחנו משתחררים כביכול מעול החלשים והשקופים שבחברה שלנו ועוברים להפרטה מלאה של הכל ושל כולם. בעודנו צועקים ‘דמוקרטיה – דמוקרטיה’, במקומות אחרים בעולם צועקים ‘שיעבוד מלא!’. מי צועק? זו המלצה אנשים, לא עושים כאן ספוילרים.

הגיבורה לא מחפשת את האהבה שלכם

סרט נוסף שמשתמש בגיבור שפשוט חי את חייו בלי לנסות למצוא חן בעיני אף אחד הוא ‘שקיעת החמה’ (לא בנטפליקס). אני יודע שלא לכולם מתאים לשנוא את גיבורי הסרטים שהם צופים בהם, אבל בדיוק על זה הסרט. לא רק שמדובר בדמות שקל מאוד לשנוא, היא גם מודעת מאוד לרגשות שהיא מעוררת באנשים אחרים – ולא אכפת לה.

אל תעשו לה הנחות רק כי היא אישה

הגיבורה של הסרט הזה רוצה את מה שהיא רוצה ולא אכפת לה משום דבר ומאף אחד, ככה היא, והיא מקבלת את עצמה ולא מנסה לשנות את עצמה. היא רק לא מבינה מה העניין הגדול סביב זה. 

סרט שלם שמנסה להבין “אני רעה, סבבה, אבל איך יכול להיות שהפכתם אותי להיטלר? אם הייתי גבר פשוט הייתם מקבלים את הרוע שלי ולא מתעקשים למצוא את הצדדים הטובים שבי, אז למה לעשות לי בעצם הנחות מזויפות?”

הסרט שמלמד אותנו לשנוא נכון

אני שונא דברים מסוימים באנשים, בדיוק כמו שאתם שונאים דברים מסוימים באנשים. שנאה היא חלק גדול ומשמעותי מאוד בחיים שלנו, אבל היא מפחידה אותנו מאוד ואנחנו נזהרים שלא לדבר עליה יותר מדי, ובטח שלא לתת לה לגיטימציה כדי שלא נישאב לתוכה. זה בסדר גמור, אבל זה גם מאוד קשה ומאוד מזויף.

השנאה היא מערכת הגנה על הפחדים שלנו

אי אפשר שלא לשנוא את מעשיה של אישה שלוקחת מקשישים את חירותים בעורמה ושמפרידה בין הורים לילדים ולא מאפשרת להם לראות אלה את אלה מתוך בצע כסף. 

היום קמות גישות חדשות שרואות בשנאה מנגנון הגנה נפשי ששולח אותות כאב, בדיוק כמו כאב פיזי, רק שאת שלאותות ששולחת השנאה אנחנו קוראים – כעס. מתי מערכת השנאה נכנסת לפעולה? 

במצב שבו הדברים שאנחנו פוחדים מהם נמצאים בסכנת תקיפה של גורם זר. אפשר לקרוא יותר על הגישה הזו בבלוג הדברים שאני שונאת באנשים, אבל מה שחשוב להבין בהקשר הזה, ומה שהסרט ‘אכפת לי’ מראה, זה שהפחדים שלנו מתפקדים כמו איברים בגוף ושאנחנו מתחילים לשנוא כשאנחנו מרגישים שמישהו מאיים על הפחדים שלנו. 

מסקנה מסוכנת (אבל רק בכאילו מסוכנת, כאילו) 

אז בפעם הבאה שמישהו מנסה לעשות לכם או למישהו שאתם אוהבים משהו רע, להשתמש בכם לטובתו האישית או לתאוות הבצע שלו,  ואתם מרגישים קצת לא נעים לשנוא אותו בגלל זה – צפו בסרט (או קראו את ההמלצה, זה גם עובד).

אם אהבת את ההמלצה ואם יש לך חיבה לרומנים פסיכולוגיים עמוקים, לחיצה על התמונה הבאה תעשה לך את היום >>

לעוד המלצות בנטפליקס >>