ספר דברי הימים: הסופר ארז פולק

ספר ראשון: פרשת בני ברית

פרק א

ביום השבעה עשר בחודש העשירי בשנת שש ושלושים וחמש מאות לאלף השישי | הוקמה המעצמה הצבאית האחרונה תחת השמש:

הדברים שלפניך נכתבים ביום השמונה עשר לחודש העשירי בשנת ארבע ושמונים ושבע מאות לעול האלף האחרון בארץ אשר הבטיח אלוהים לזרעו:

זרעו הישיר של אלוהים התרבה והתפזר מאז זרע אותו אלוהים באדם וזרע זה נקרא בפי העמים ישראל:

ויהי באותה שנה ביום חג מתן תורת אלוהים ותבוא השבת:

ויהי בימים ההם ואין נביא בישראל:

איש לחלומו ישית ובנים לקול צחוק בנות נשמעו:

והעם תר אחר עיניו ואחר לבו וזנה:

ויאמר האדם | אל לבו | ותשובה אין:

וישנא ישראל את אחיו ותזחל חמתו ותדבק בארץ:

 

פרק ב

בעת הזו עומדים זקנים מן העמים לשלוט בם:

ויראו עמי הארץ את זקניהם כלצים בחצר השוחד והרוח הרעה:

ויבוא איש אל עמו ויאמר שמי שם עמי | שם אחד:

והנה בוז גדול בכל הארץ:

עוד פני הזקנים ילבינו והנה ישמעאל נכנס באש ובחרב:

ויתור אלוהים את הארץ לאורכה ולרוחבה והנה איש בביתו יושב ומחלל את השבת:

ויתור עוד את הארץ והנה איש שומר את השבת ומקלל בלבו:

ויזכור אלוהים את בריתו והנה פרי זרעו מתהלך לפניו:

 

פרק ג

ותגיעה אישה אל פרקה ותזקן ולא תבוא אל איש ללדת:

עד כי תאמר מות אמות ולי אין זרע:

ותקנה זרע בשקל כסף ותזריע את רחמה:

איש בבית אמו ישב ואישה בבית אמה תכלכל ילדיה:

וילכו ויפוגו אבות מן הארץ:

עוד יש אב והנה קבור הוא תחת עולו:

ויקל האיש בכבוד ביתו ויגער בילדיו ויחשוך שבתו:

ויקדש את העבודה ויחלל את שם ה':

 

פרק ד

ויאשים איש את אחיו:

ויקרא רעו משחית זרע ויבנה חומות וגדרות:

איש אשר יכהו בלשון יפרוש נוצותיו כטווס וישמח בלבו על כאב החמה:

והנה צפון בית בכרמל:

וידע את אשר עשה ויפול על פניו וידבר אל אשתו ויאמר:

סלחי לי כי חטאתי מלפנייך ותִדקר לשונו:

אין אלוהים בי לבדי כי אם במקום אשר אנוכי שוכב בו:

פי מלא שקרים ולבי כבד עליי:

לא ידעתי טוב מאודי והנה אני תועה כפרא בשדה:

את שזרעתי יקצרו אחרים ואת שארי לך הוא כי זאת ברכתי וזו קללתי:

ותבכה האישה ימים רבים ותתחנן על נפשה והאיש בוכה על ברכיו:

וידע האיש את אשר עושה לו האלוהים ויבחין וירא את מבחן הכרוכבים ותשובת החרבות:

וירחק האדם מעל שערי גן העדן וישוב אל ביתו:

 

פרק ה

וידבר לבו של האיש אל נפשו לאמור:

לא יוכל אדם לדבר דבר אמת מתחילתו ועד סופו:

לא טוב לי בך ואת לי עדנה בחיי:

מי ידע אם תבוא אליי אהבתי באחרית הימים:

ואנחש בימי חטאתי כי לצדך אחיה בכניעה ואת לי עונש:

ולא אוכל להחטיא את בשרי מתחילתו ועד סופו ולראותך מתבוססת בדמייך:

אין טובה ויפה ממך בכל היקום אשר ברא אלוהים | טוֹב | יֶלֶד מִסְכֵּן וְחָכָם אנוכי:

מעיין נעורים את לי | נפשי הודיה | נפש יהודיה:

אמרי לי היכן לתת את האות:

זונת חיי העבודה | חיי עבודה | ואת יונתי תמה:

אחת לי את ושמנו אחד:

שם אהוב:

ותברך הנפש את לבה ותאמר:

אהוב היית אהוב אתה ואהוב אוהבך לעולם ועד אשר יהיה אשר יהיה:

ויהיה אשר יהיה: