חני: "איך להתחיל?
בוא, תגיד לי אתה אדון תסריטאי.
אני עובדת במעבדה, זה הכל.
מה עשית ממני אחת שיוצאת למסעות ועושה עניין יותר מדי מהחיים האלה?
אני מבוגרת נשמה שלי, וגם שהייתי צעירה לא עניינה אותי העבודה שלי יותר מדי.
עשיתי מחקרים על דברים שעניינו אותי ומפה לשם פיצחתי את הרעיון של הזמן.
זה לא מסובך, לא יודעת איך לא פתרו את זה לפניי.
אז מה? אז אני צריכה להשתעבד לתובנה הזאת עכשיו כל החיים? לא רוצה!
רוצה לחיות, רוצה לטוס ולראות עולם, רוצה לאכול מה שבא לי ולהסתובב מחוץ לבית בלי שיזיינו לי את השכל. זה הכל.
רוצה לחיות טוב מאוד כי מגיע לי עם כל הכבוד, עשיתי משהו בחיים שלי וזה לא פשוט לעשות דברים בחיים האלה כי וואלה, גם אני בנאדם וגם לי יש ימים שלא בא לצאת מהמיטה, אבל יצאתי מהפקינג מיטה הזאת והלכתי לעבוד ועשיתי מה שצריך ובסוף גיליתי מכונת זמן. זהו. בלי כל הטרארם.
פרסים אני אבוא לקחת, בכיף למה לא? חופשה בחו"ל ומחיאות כפיים וחיוכים וכל הכבוד לך שמכול הכבוד לך, מתה על זה, אבל לא יכולה עם כל המבוכה הזאת יותר מדי. רוצה להיות מובכת קצת ואז לחזור לחיים שלי ושאף אחד לא ידבר איתי מלא זמן.
אבל אתם רוצים לקחת את אלה שעשו דברים מיוחדים ולאכול אותם. תראו מה עשיתם לאיינשטיין, פינה ריקה בחיים שלו לא השארתם, הכל חקרתם ומכל הכיוונים.
מה קשור העניינים שלו שם למטה לעניינים שלו שם למעלה?
מה אני צריכה שתיכנסו לי למיטה?
לא מספיק שאתם רוצים להציק לי כשאני חיה אתם רוצים להציק לי גם אחרי שאני מתה?
לא תודה.
אז כן, גיליתי דרך לנוע בזמן ואני לא מתכוונת לעשות עם זה כלום!
לוקחת את זה איתי לקבר!
תמותו, חלאות…
קניבלים."
אני: "אני לא אלוהים חני, אני אולי מלאך כי אני מגיע אלייך מעולם אחר וממציאות אחרת, אבל חשוב שתדעי שאני לא אלוהים ושלך יש בחירה חופשית. אני לא אוותר על העבודה הזאת, את צריכה להבין אותי. העבודה הזו חשובה לפרנסה שלי, זה כסף טוב. אני לא מבקש ממך להזנות את עצמך, אני רוצה שתיכנסי תחת החופה הזו בלי סבל מיותר. אני נשבע להתחשב בך כל עוד תתחשבי גם את בי. אין שום סיבה שלא נוכל לעבוד יחד, לאחר מכן אשחרר אותך לחופשי ותוכלי להחליט האם את נשארת איתי למסעות נוספים או הולכת. הבחירה בידך."
חני: "ומה אם אסור? חשבת על זה אדון מלאך כותב? דברים שאתה כותב מתרחשים במציאות, מה אתה מביא עלינו מכונת זמן עכשיו? מה אתה רוצה לעשות איתה ולמה? אני לא הולכת לחטוא לאלוהים. אם אתה רוצה למות או וואטאבר, תעשה את זה בעצמך."
אני: "אני מקשיב."
חני: "אתה לא יכול להבטיח לי שום דבר בנוגע למכונת הזמן, אבל אני יכולה להבטיח לך שיהיה מי שירצה לקחת את ההמצאה הזאת ולהפוך אותה נגד הסוף. חייב להיות סוף, אתה מבין? יש במציאות מכונת זמן ולכן הסוף עדיין לא הגיע. המלחמה של אלוהים היא בהמצאת מכונת הזמן, כי מי שיכול לשלוט בזמן יכול לנסות לחזור לאחור ולמנוע את הידוע מראש. אתה אדוני, אתה חלק מהעם הזה שהצליח לחזור אחורה בזמן ולכתוב את הנבואות ולתת אותם לבני האדם. הם היו צריכים כבר למות והכל צריך היה להיגמר, אבל אתם מתעקשים שהחיים שווים את המוות. החיים לא שווים את המוות! החיים הם קצרים ומלאי סבל, והמוות ארוך ונצחי, ולמה אנחנו צריכים להפריע לשלוות המוות עם החיים הטורדניים האלה? בגלל אנשים כמוך, זה למה."
אני: "אז לא לכתוב את התסריט? לא לעבוד יותר? להרים ידיים וללכת את הגז? מה את רוצה תגידי לי? אני לא יכול לכתוב את התסריט הזה בלי מכונת הזמן, כי ברגע שמצאתי תירוץ למסע בזמן וכבר אמרתי אותו לאנשים, אין לי איך לחזור בי עכשיו. וגם לא מעניין אותי הסרט הזה בלי מסע בזמן. המסע הפך להיות החלק המרכזי עבורי לפחות. הם יקבלו את המוצר שלהם עם הסיפור של הנמלים והכל, ואני אקבל בעזרתך תשובות."
חני: "אתה רוצה תשובות? תשאל שאלות!"
אני: "אוקיי! הנה שאלה! למה כל הדרמה הזאת?"
חני: "גם אני שואלת את עצמי בדיוק את אותה שאלה."
אני: "אוקיי, אז בואי נתחיל את התסריט עם השאלה הזאת."
