את אפליקציית לינקדאין הורדתי מחדש
בהתקף האחרון מחקתי את כל האפליקציות שעושות התראה. השארתי רק את וואטסאפ ששכח מקיומי ואת המייל שמנסה לשאוב ממני כסף לשווא.
אני בשירותים עם לינקדאין, בשירותים עם לינקדאין, גולל, גולל, ואז רואה פוסט מעניין. איזה כלבה שעובדת בכוח אדם או שיש לה חברה של כוח אדם, או שהיא חולמת להיות פרסונה בעולמות הכוח אדם, כתבה פוסט עם איזה 400 לייקים ואיזה חמישים תגובות.
הפוסט הולך בערך ככה
״חייבת לשתף. סימן קריאה. איזה אהבלה אחת כתבה בקורות חיים שלה את כל הדברים שהיא לא מוכנה לעשות. הנה מה שהיא כתבה:
'אני כלבה מטומטמת שלא מוכנה להכין קפה. סימן קריאה. אני כלבה מפגרת שלא מוכנה לעבוד שעות נוספות בחינם. סימן קריאה. אני כלבה יהירה שלא מתאים לה שאנשים לא מדברים אליה בכבוד. סימן קריאה. סימן קריאה.'
עכשיו תקשיבו, מילא שאני צריכה לסבול את הפרצוף המכוער שלכם ברעיון עבודה, אבל רבאק, לפחות תשקרו. או שאל תשקרו, אבל לפחות אל תגידו את כל האמת. מי רוצה את האמת שלכם בכלל, יא מכוערים. יצורים. עאלק לא מוכנה היא אומרת לי. יאללה לכו, לכו שבו על האף. אין עבודה פה בשבילכם. אפסים כולכם, באמא שלי. יאללה תז***ו, ביי.״
לא מילה במילה
אבל זו הייתה רוח הדברים. אז אמרתי לעצמי, יפה, עכשיו אני יכול להיות בבית שימוש עם הטלפון ולא להיות בסכנה. הנה, אפילו יש איזו תגובה נורמאלית. בוא נקרא:
״העבודה שברה אותה, יא חתיכת דוחה. את לא רואה שיש פה מישהי במצוקה? תזמיני אותה לראיון, תשאלי אותה מה קורה, תדברי איתה, תני לה שנייה לפרוק את מה שיש לה על הלב. אחר כך תגידי לה משהו מנחם, תזדהי איתה באיזו שהיא צורה. תצילי נפש, יא ז**ה.״
אהבתי מאוד
סימנתי ❤️ ולחצתי על התמונה שלה. בדיוק הטעם שלי, ועוד עם השם של האקסית. לא רחוקה ממנה שנות אור, אפשר לדמיין שזו היא בחושך מוחלט. כתבתי:
״את צודקת ואת יודעת להביע באומץ רב דברים שאחרים מפחדים לגעת בהם. את עמוקה וחכמה ואני גאה בך מאוד. כל הכבוד לך.״
הדלקתי את עצמי
ונכנסתי שוב לתמונה שלה. לא משהו שאפשר לעבוד איתו. הזזתי הצדה, אולי יש תמונה יותר מעניינת. אין תמונות נוספות. גללתי למטה, אולי משהו יצוץ… משהו באמת צץ. הצעה ראשונה לאנשים שאני אולי מכיר, פרופיל עם השם הבא:
״ילד רע מהצפון שמחפש סקס עם נשים״
זה השם. ותמונה של גוף בלי פנים, מהצוואר ומטה, של מישהו עומד ומחזיק את האיבר שלו ביד, כשהוא ערום לגמרי בלינקדאין. נחש מסתובב איפה שאנשים מז***ם את השכל על כסף, כסף, כסף…
צחקתי, נראה לי שציינתי את שמו של משיח הגויים בצירוף מילת הגויים הנפוצה לפעולת המשגל, קמתי, שתפתי ידיים ומאז אני משאיר את הטלפון בחדר אחר.
אחר כך עבדתי כל היום. עשיתי עבודה שהבטחתי לעשות לפני יותר מיד זמן, ולא עשיתי. עוד לא סיימתי אותה, אבל כבר לילה ויש לי ילדים שכבר חצי שנה בבית בגלל מלחמה שאני ככל הנראה התחלתי. הם צריכים אותי, אני לא יכול להיקבר עכשיו תחת עול העבודה.
היום גם למדתי איך מחליקים על הקרח בלי להרים את הרגליים. וגם כתבתי לאשתי פתק חמוד והשארתי לה ליד הטלוויזיה, והעליתי את שמיכות הספה לחדר שינה, ככה שהיא תהיה חייבת לבוא.
התגעגעתי אליה
היה לי יום ממש שמח, ואני נוצר אותו כי אין הרבה כאלה.
יש עדיין חטופים בעזה. יש עדיין סבל בעולם.
כשיש יום שמח צריך להרים את הראש.
כשהפחד מתקרב צריך להקשיב לטענותיו.
כשהעולם נותן לך רמזים אתה צריך להקשיב.
בסוף קהלת צדק:
״תפחד מאלוהים ותעשה מעשים טובים, כי זה כל האדם.״
אתה לא אדם. ואם אתה לא אלוהים או שליח אלוהים שיודע שהוא שליח אלוהים, כמו מלאך למשל, אז אתה חלק מהנחש. כי אין עוד אפשרויות בראשית.
נחש מדבר.