האני המאוכזב: מנגנון האכזבה בקרב אמנים ואנשים יצירתיים

אכזבה עצמית היא מחלה כרונית שפוקדת את המערב, בזה אין ספק, אבל התרבות המערבית היא קודם כל 'תרבות' וגם היא כפופה לאותם חוקים שמשפיעים ושהשפיעו על כל תרבות אחרת לאורך ההיסטוריה האנושית. דורות על דורות של יוצרים רבי השפעה שמאוכזבים מעצמם באופן כרוני – הם אלו שמעצבים את דעת הקהל ואת מהלך ההיסטוריה, וכולנו משלמים את המחיר. המאוכזב הראשון שאני יכול לחשוב עליו הוא יעקב אבינו, שהיה איש תם יושב אהלים ואהוב על אמו, בעוד אחיו היה איש יודע ציד איש שדה – אשר היה אהוב על אביו. 

המתכון האנושי לאכזבה עצמית

יש לי שני בנים בני – 5, ו 7, ועם כל הכבוד לאמא שלהם, לא קשה לראות את האהבה של מי הם מנסים להשיג. הם יודעים בעל פה את שמות על השחקנים של קבוצת כדורגל מאנגליה ואת המספר של כל אחד מהם, רק כי אני אוהד אותם. 

מעולם לא ביקשתי מהם לשנן ולו שם אחד, יתרה מזאת, אף פעם לא עודדתי אותם לטפח את אהדם לקבוצה, להיפך – אני שולח אותם לישון כשיש משחקים כי יותר חשוב לי שהם יקומו בבוקר לבית הספר ולגן. ומה הם עושים? עומדים בקצה המסדרון ומציצים, מחכים לשמוע אותי לוחש "יש! יש!!" ורצים מיד לסלון. 

תחברו את ההתנהגות הזאת לכך שההיסטוריה האנושית נקבעה ונכתבה על ידי גברים שניסו להתאים את עצמם למה שאבותיהם אוהבים כדי לזכות באהבתם, ותקבלו מתכון בדוק לאכזבה עצמית מתמשכת.

1. שורשים בציפיות משפחתיות

אנשים יצירתיים רבים גדלים בסביבות עם מושגים מוגדרים מראש של הצלחה. משפחות, במיוחד אלה שמעריכות מקצועות מסורתיים כמו רפואה או הנדסה, עשויות לראות את העיסוקים האמנותיים של ילדיהם כמסוכנים או לא מעשיים. כאשר ילד עם נטייה יצירתית גדל בצל הנרטיב הזה, נולדות התופעות הבאות:

קונפליקט פנימי

הפרט עלול להרגיש קרוע בין הרצון להגשים את התשוקה שלו לבין הלחץ לעמוד בציפיות המשפחתיות.

כישלון נתפס

גם אם הם רודפים אחר התשוקות האמנותיות שלהם, הם עשויים להרגיש שהם אכזבו את המשפחה בכך שלא בחרו במקצוע "יציב" או "מכובד" יותר.

2. אמנות כהשתקפות של אכזבה

אמנות הופכת לעתים קרובות למדיום עבור אנשים בוגרים אשר לא מצליחים להתגבר על האכזבה העצמית שלהם, וכך הם בעצם מעבדים ומביעים את רגשותיהם. אכזבתם מעצמם והסטייה מהציפיות המשפחתיות יכולות להתבטא בעבודותיהם בדרכים הבאות:

עיסוק מתמשך בנושאים הקשורים למאבק

אנחנו מכירים את זה היטב בתרבות הישראלית, עוד מימי המקרא. האמנות העברית מתארת לא פעם דמויות או תרחישים שמתמודדים עם ציפיות חברתיות, וכך הם משקפים את המאבקים האישיים שלהם.

החסרונות שבמציאות

אכזבתם ממציאות מצבם (כלומר, אי עמידה בתקוות המשפחה) עשויה להוביל אותם ליצור מציאות חלופית בעבודתם, שיכולה להיות אוטופית (נסיך שזוכר מהיכן הגיע ומשחרר את עמו ממצרים) או דיסטופית (אותו נסיך שהפך לשליט רם שמכה את עמו והורג 3000 נפש בעקבות חטא בר תיקון).

3. אמנות כתהליך פיוס

אמנות יכולה גם להפוך לאמצעי פיוס:

עיבוד רגשות

באמצעות תהליך היצירה, אמנים עשויים להשלים עם הבחירות שלהם והאכזבות הנובעות מכך: משה נשאר מחוץ לארץ המובטחת, ועל אף נאומו הארוך שבו הוא משליך את אשמת מר גורלו על העם – הוא לא מנסה לשנות את רוע הגזרה ונשאר לגווע מאחור.

דיאלוג עם המציאות

על ידי שילוב בין המציאות שהם חווים עם המציאות שהם יוצרים, אמנים יכולים לנהל דיאלוג על נורמות חברתיות, ציפיות ואופי ההצלחה: הדיאלוג הזה בא לידי ביטוי באופן מרשים בספר יהושוע. התהליך שעבר משה, אשר ניסה במשך – 40 שנה לגרום לעם לראות את המציאות עין בעין כפי שהוא רואה אותה, מגיע לקצו 

כאשר יהושוע נותן פרשנות חדשה למושג 'מנהיג'. הוא קובע את המטרות ואת החוקים והוא לא מנסה לשכנע את העם או לגרום לו להבין את המניעים שלו, הוא לא מנסה לפתח דיון במקומות שבהם אין לדעתו מקום לדיון. 

יהושוע מצהיר:

וְאִם רַע בְּעֵינֵיכֶם לַעֲבֹד אֶת יְהוָה בַּחֲרוּ לָכֶם הַיּוֹם אֶת מִי תַעֲבֹדוּן אִם אֶת אֱלֹהִים אֲשֶׁר עָבְדוּ אֲבוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר בעבר [מֵעֵבֶר] הַנָּהָר וְאִם אֶת אֱלֹהֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בְּאַרְצָם וְאָנֹכִי וּבֵיתִי נַעֲבֹד אֶת יְהוָה. (יהושוע, כ"ד, ט"ו).

או במילים אחרות – אני לא מתכוון לנסות לשכנע אתכם, אתם ילדים גדולים. אני יודע מה הדרך הנכונה ואני לא זקוק לכם כדי ללכת בה. מי שרוצה מוזמן להצטרף, מי שלא – שלום ולהתראות.

4. מעגל האכזבה

אכזבה הנובעת מציפיות משפחתיות יכולה להוות תקדים לאכזבות עתידיות:

ציפיות עצמיות גבוהות

לאחר שכבר הרגישו שהם התנגדו לרצון משפחתם, אמנים עשויים להפעיל לחץ מיותר על עצמם להצליח בתחום הנבחר כדי "להוכיח" את ערכם או את תוקף החלטתם. משה יצא נגד המשפחה אשר גידלה אותו, משפחת פרעה, ונגד אחיו בשם אותה שליחות שהוא לקח על עצמו יחד עם אחיו מחייו הקודמים. יש כאן קונפליקט מופלא בין אכזבה אפשרית של משפחה אחת לבין אכזבה אפשרית של משפחה אחרת. 

משה בוחר לאכזב את המשפחה שגידלה אותו, והוא עושה זאת מתוך אותה בחירה שהוא שהוא בחר כשהיכה את המצרי והרג אותו, ולאחר מכן ברח לארץ מדין כדי שלא יתפס וישפט על מעשיו. הציפייה של משה מהעם, לעמוד סטנדרטים גבוהים ולנקות את לבם ממניעים נסתרים, מצביעה על התהליך אותו משה עובר מהרגע שבו היכה את המצרי ועד לרגע שבו הוא מביט על העם נכנס אל ארץ אבותיו בעוד הוא ומניעיו הנסתרים נותרים מאחור.

אכזבה בעבודה

לחץ זה יכול להוביל לתחושות של אכזבה עצמית אם עבודתם לא תתקבל כפי שהם מקווים, מה שיגדיל את מעגל האכזבה העצמית: 

כאשר ה' שולח את משה לדבר אל העם, משה מצביע על הפחד הגדול ביותר שהוכח מחקרית – הפחד לדבר מול קהל. ה' שולח את משה לדבר אל העם:

לֵ֣ךְ וְאָֽסַפְתָּ֞ אֶת־זִקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְאָמַרְתָּ֤ אֲלֵהֶם֙ יְהֹוָ֞ה אֱלֹהֵ֤י אֲבֹֽתֵיכֶם֙ נִרְאָ֣ה אֵלַ֔י אֱלֹהֵ֧י אַבְרָהָ֛ם יִצְחָ֥ק וְיַעֲקֹ֖ב לֵאמֹ֑ר פָּקֹ֤ד פָּקַ֙דְתִּי֙ אֶתְכֶ֔ם וְאֶת־הֶעָשׂ֥וּי לָכֶ֖ם בְּמִצְרָֽיִם׃

לאחר כמה פסוקים שבהם משה מתפתל ומבקש שלא לדבר כי לא איש דברים הוא וכו', ה' קובע כי זו השליחות שלו וכי עליו ללכת ולדבר עם העם ועם פרעה:

וְעַתָּ֖ה לֵ֑ךְ וְאָנֹכִי֙ אֶֽהְיֶ֣ה עִם־פִּ֔יךָ וְהוֹרֵיתִ֖יךָ אֲשֶׁ֥ר תְּדַבֵּֽר׃

אלא שהפחד עדיין לא עוזב את משה (גם אחרי שה' הפך את מטהו לנחש ואת ידו למצורעת – והשיב את שניהם לקדמותם), והוא מבקש מ- ה' בקשה מופרשת:

וַיֹּ֖אמֶר בִּ֣י אֲדֹנָ֑י שְֽׁלַֽח־נָ֖א בְּיַד־תִּשְׁלָֽח׃

וזה כבר מרגיז את אלהים, כי יש גבול גם לפחד. או שאתה לוקח על עצמך את השליחות או שלא, אבל אתה לא תהיה זה שתקבע איזו שליחות אתה מוכן לבצע מתוך ניסיון לחמוק מהתמודדות עם הפחדים שלך. אתה תפגוש את הפחדים שלך בדרך, על אחת כמה וכמה אם אתה אמן, על אחת כמה וכמה אם אתה אמן שמנסה לגעת באיזו שהיא אמת בחיים האלה – אז הגיע הזמן שתפסיק להתלונן ושתפסיק ליילל, שתתייצב אל מול הפחד שלך מאכזבה עצמית ושתתחיל לעשות משהו בחיים האלה כבר. 

5. ההקשר החברתי הרחב יותר

הניסיון של הפרט לא מתקיים בחלל ריק. החברה בכלל מעריכה לעתים קרובות מקצועות מסוימים על פני אחרים. אמנים, על ידי בחירת דרך שונה, לא רק מתנגדים למשפחותיהם אלא גם מאתגרים נורמות חברתיות, מה שאומר לא פעם – חיים לא פשוטים (ומי רוצה שהילד שלו יעשה דברים כאלה?). 

הקשר רחב יותר זה יכול להגביר את רגשות האכזבה שאמנים חשים כלפי עצמם ולעצב על פיהם את הנושאים שהם חוקרים בעבודתם. האמנות של אנשים שמאוכזבים מעצמם הופכת במקרים רבים גם למראה המשקפת את המאבקים הפנימיים שלהם וגם לכלי לעבד ולתקשר את המאבקים האלה. האכזבה שהם חשים עקב ציפיות משפחתיות וחברתיות משפיעה עמוקות על תפיסתם את עצמם, את עבודתם ואת העולם הסובב אותם.

אלהים שלח את משה לשחרר את בני ישראל מהלחץ הגדול של מצרים, בעקבות הזעקה הגדולה שזעק העם. לא משה הוא שזימן את ה', אלא זעקת העם היא שזימנה אותו. משה, שגדל בארמון והוא פתוח לפילוסופיה ולערכי העולם הנאור של מצרים העתיקה, היה עירני מספיק כדי לזהות את הסימנים שאלהים שתל בארץ – אבל לקח לו – 3 ספרים ו – 40 שנה כדי לזהות את מטרת השליחות והיא – לעשות צדק ומשפט ליתום ואלמנה (במדבר כ"ז):

הבעיה – אבא שלהן מת ואין להן בנים אז הן לא מקבלות נחלה

וַתִּקְרַ֜בְנָה בְּנ֣וֹת צְלׇפְחָ֗ד בֶּן־חֵ֤פֶר בֶּן־גִּלְעָד֙ בֶּן־מָכִ֣יר בֶּן־מְנַשֶּׁ֔ה לְמִשְׁפְּחֹ֖ת מְנַשֶּׁ֣ה בֶן־יוֹסֵ֑ף וְאֵ֨לֶּה֙ שְׁמ֣וֹת בְּנֹתָ֔יו מַחְלָ֣ה נֹעָ֔ה וְחׇגְלָ֥ה וּמִלְכָּ֖ה וְתִרְצָֽה׃

וַֽתַּעֲמֹ֜דְנָה לִפְנֵ֣י מֹשֶׁ֗ה וְלִפְנֵי֙ אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֔ן וְלִפְנֵ֥י הַנְּשִׂיאִ֖ם וְכׇל־הָעֵדָ֑ה פֶּ֥תַח אֹֽהֶל־מוֹעֵ֖ד לֵאמֹֽר׃

אָבִינוּ֮ מֵ֣ת בַּמִּדְבָּר֒ וְה֨וּא לֹא־הָיָ֜ה בְּת֣וֹךְ הָעֵדָ֗ה הַנּוֹעָדִ֛ים עַל־יְהוָ֖ה בַּעֲדַת־קֹ֑רַח כִּֽי־בְחֶטְא֣וֹ מֵ֔ת וּבָנִ֖ים לֹא־הָ֥יוּ לֽוֹ׃

לָ֣מָּה יִגָּרַ֤ע שֵׁם־אָבִ֨ינוּ֙ מִתּ֣וֹךְ מִשְׁפַּחְתּ֔וֹ כִּ֛י אֵ֥ין ל֖וֹ בֵּ֑ן תְּנָה־לָּ֣נוּ אֲחֻזָּ֔ה בְּת֖וֹךְ אֲחֵ֥י אָבִֽינוּ׃

השינוי – במקום להטיף מוסר או להכותן על מרי פיהן הוא פונה בשמן לאלהים

וַיַּקְרֵ֥ב מֹשֶׁ֛ה אֶת־מִשְׁפָּטָ֖ן לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃ 

התוצאה – הדיבור הוליד חוק אשר מיטיב ועושה צדק לחסרי הקול של החברה

וַיֹּ֥אמֶר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃

כֵּ֗ן בְּנ֣וֹת צְלׇפְחָד֮ דֹּבְרֹת֒ נָתֹ֨ן תִּתֵּ֤ן לָהֶם֙ אֲחֻזַּ֣ת נַחֲלָ֔ה בְּת֖וֹךְ אֲחֵ֣י אֲבִיהֶ֑ם וְהַֽעֲבַרְתָּ֛ אֶת־נַחֲלַ֥ת אֲבִיהֶ֖ן לָהֶֽן׃

וְאֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל תְּדַבֵּ֣ר לֵאמֹ֑ר אִ֣ישׁ כִּֽי־יָמ֗וּת וּבֵן֙ אֵ֣ין ל֔וֹ וְהַֽעֲבַרְתֶּ֥ם אֶת־נַחֲלָת֖וֹ לְבִתּֽוֹ׃

וְאִם־אֵ֥ין ל֖וֹ בַּ֑ת וּנְתַתֶּ֥ם אֶת־נַחֲלָת֖וֹ לְאֶחָיו׃

וְאִם־אֵ֥ין ל֖וֹ אַחִ֑ים וּנְתַתֶּ֥ם אֶת־נַחֲלָת֖וֹ לַאֲחֵ֥י אָבִֽיו׃

וְאִם־אֵ֣ין אַחִים֮ לְאָבִיו֒ וּנְתַתֶּ֣ם אֶת־נַחֲלָת֗וֹ לִשְׁאֵר֞וֹ הַקָּרֹ֥ב אֵלָ֛יו מִמִּשְׁפַּחְתּ֖וֹ וְיָרַ֣שׁ אֹתָ֑הּ וְֽהָ֨יְתָ֜ה לִבְנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ לְחֻקַּ֣ת מִשְׁפָּ֔ט כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃

 

אהבת? לכתבות נוספות על הדרך לדעת מי אני לחצו כאן >>

ממש אהבת? אפשר להירשם לניוזלטר שלנו  ולקבל תכנים חדשים ישירות אלייך: