ביום שישי בערב שלפני כניסה השבת בה חיל האוויר התנקש בחיי השיח הדתי אשר ראה עצמו כשליח האל, חסן נסראללה, שנקבר תחת הבלי ימיו, התיישבתי לכתוב את המלצת הצפייה הזאת. האמת היא שצפיתי רק בפרק הראשון, והוא באמת מרשים אני חייב לציין, אבל האמת האמיתית יותר היא שהתעייפתי מטלוויזיה והתעייפתי מספרים. אף אחד כבר לא מחדש לי כלום.
אם אתם רוצים לראות בן אלים מקבל בתחת, צפו בפרק הראשון של כאוס. אם אתם רוצים לראות עוד גיבורה מהונדסת בצורה של צדק עלי אדמות צדק עלי אדמות, הנה תסתכלי עליי רגע, תראי איזה חתיכת צדק לא מי יודע מה אולי רק עפר לרגלייך, אבל גם כן חתיכת צדק של עפר לרגלייך אז תפסיקי לבכות את הבכי היפה הזה, צפו בפרק הראשון של כאוס.
היא (אני אף פעם לא זוכר איך קוראים לעאלק גיבורים האלה שיש בטלוויזיה ובקולנוע, כי הם כל כך משעממים אותי ברגילותם שבא לי להיכנס לטלוויזיה ולהחליף אותם) מתה ומגיעה לעולם המתים של אלי האולימפוס. הכל קורה בכריתים, שבמקרה ראיתי בפרק של היה היה שראיתי עם הילדים שהאי הזה היתה אחת הערים הראשונות בהיסטוריה לפני 3500 שנה פחות או יותר. מה שגמר אותם זה שלא היה להם נשק, הם היו נאיביים מדי והנאיביות שלהם גרמה להם לוותר על הנשק שלהם ולהתעסק בשירה בציבור או משהו כזה. בסוף באו מחבלים ספרטניים, רחצו מלא אנשים או את כולם, לא זוכר, אבל את ספרטה אני זוכר. אני גם כמעט זוכר איך קוראים למנהיג שלהם, ההוא שצעק בסרט "דיס איז ספרטה!" כמו איזה דגנרט. קוראים לו לאונאידיס או לאונאודוס, משהו כזה. אידיוט מושלם. יצא למבצע התאבדות חסר סיכוי ומת ביחד עם כל הגברים האומללים שהלכו אחריו כאילו שהוא משיח.
לא יודע אם בא לי להמשיך לצפות בחרא הזה. כאוס שמאוס. מי שמחפש אקשן, נראה לי שאין שם יותר מדי. מי שמחפש קשקושים פילוסופיים ימצא שם עאלק דיון סאטירי. בסוף יש שם צד אחד של הכותבים שיורד חזק מאוד על הצד השני והוא אנשים שמאמינים בכוח עליון. הם משחקים אותה מבינים אותנו אבל הם רק יורדים עלינו ומנסים להוציא אותנו טיפשים. הם מתעסקים בדברים שלא קיימים כבר, כמו קורבן אדם, ומנכיחים את החולות הרעות האלה במציאות בה הם כבר חלפו מהעולם. אני מבין את האנלוגיה, אני פשוט לא מקבל אותה.
שיח חירשים שמעיד על המסלול הבטוח של גוג ומגוג בדרך להתנגשות חזיתית. זה לא משנה אם החילוניים הם גוג או הדתיים הם מגוג, בסוף יש מאבק מתמשך בין מאמינים לבין מכחישי האמונה, ויש אנשים, כמוני וכמו גיבורת הסדרה וכמו הרבה אחרים, שמודים בעובדות וכופרים באשמה. טוב, אולי אני בכל זאת אמשיך לצפות עד הסוף כדי להבין את טיעוני החפות של איך קוראים לה. אולי אלמד משהו חדש על עצמי.
מי שרוצה לקרוא דיון קיומי מעמיק, שיקרא את הרומן הפסיכולוגי הנחמה שמעבר לאבסורד. אני כתבתי אותו והוא לא פשוט בכלל. השפה קשה, הכתיב חסר, הסיפורים יתנו לך בעיטה בבטן והדיון הוא פנימי מאוד ולא כזה שמחפש אשמים בכוח. אתם תשנאו אותי כשתקראו אותו, אבל אתם תלמדו משהו על עצמכם וזה מה שחשוב.
