הקץ להתעללות בפנאי שלך!
אדם פוגש מכשולים שמפריעים לו לשנות את מה שצריך לשנות כדי להשיג את מה שהוא רוצה. מה הוא רוצה? להשתנות בכל מחיר או כדי להימנע משינוי בכל מחיר. זה פחות או יותר התקציר של כל רומן מבחינת Plot Points.
אז למה לענות את עצמך עד סוף הספר בכל פעם שנפלת על הימור שגוי?
אולי זאת הייתה הכריכה שהערימה עליך, ואולי חבר שלא באמת מכיר אותך אמר לך שזה ספר חובה בלי שהוא באמת מכיר אותך.
אני רוצה שסופר יתאים לי את הספרים באופן אישי
בתחילת כל המלצה אני כותב למי היא מתאימה, ואם האלגוריתם של גוגל ניתר אותך אז כנראה שההמלצה הזו מתאימה לך. זה עובד באחוזי הצלחה גבוהים עם המלצות הצפייה בנטפליקס, וזה עובד גם כאן.
איך זה עובד?
כשהייתי ילד האמנתי שאני מכור לטלוויזיה כי היה קשה מאוד לגרד אותי ממנו. היו את התוכניות הקבועות שהייתי צופה בהן, אבל גם קראתי ספרים.
לא אהבתי לקרוא, קראתי כי אבא שלי קרא. הבית שלנו היה מלא עיתונים וערימות – ערימות של ספרים בכל פינה. אבא שלי לא מתלהב ספרים, הוא פשוט יודע איזה ספרים הוא אוהב והוא קורא אותם.
כולם אוהבים לגעת בדברים של ההורים שלהם, אז קראתי את 'שנת החתול' ולראשונה בחיי חוויתי חוויה חוץ גופית מספר.
מאז עברו – 23 שנים של ניסיונות לשחזר את החוויה. אחוזי ההצלחה היו נמוכים מאוד בתחילת הדרך כי לא הייתה לי שיטה. יריתי לכל הכיוונים וקיוויתי לטוב. היו תקופות שבהן התייאשתי, או שהייתי עסוק בדברים אחרים, אבל בכל פעם שמצאתי את עצמי מתקרב לקראת זמן פנוי או בתקופות השראה אחרות – חיידק הקריאה התחיל להציק.
בגיל – 24 גיליתי שיש לי כישרון כתיבה. גם האירוע הזה התרגש עליי במקרה, ואני כותב 'התרגש עליי' ומתרגש כי זו הפעם הראשונה שאני משלב את הביטוי הזה בכתיבה שלי. אני בטוח בזה בדיוק כמו שאני בטוח בחוויה החוץ גופית שעברתי. אין לי שליטה בתופעה הזו וגם אין לי סיכוי נגדה, היא פוגעת בי עם ניצוץ של אהבה והתחושה מדהימה.
ומה בתאכלס?
בתאכלס אתם עומדים לקרוא המלצות קריאה של ספרים שגרמו לעבור חוויה חוץ גופית כמו החוויה שתיארתי קודם.
אז קחו האחריות על הפנאי שלכם.
המלצות הקריאה נמצאות בהמשך, מתחת לכפתור הירוק לנחמה שמעבר לאבסורד >>
הקדמה שיצאה מהפה
"כל הדברים שהיד שלי כתבה היא כתבה כדי להרס. כל הדברים שהיד שלי כתבה היא כתבה כדי לחרב. כל הדברים שהיד שלי כתבה היא כתבה כדי לפגע. כל הדברים שהיד שלי כתבה היא כתבה כדי לתמרן. כל הדברים שהיד שלי כתבה היא כתבה כדי להכשיל. כל הדברים שהיד שלי כתבה היא כתבה כדי להרג.
כל הדברים שהפה שלי אומר הוא אומר כדי לבנות. כל הדברים שהפה שלי אומר הוא אומר כדי לשקם. כל הדברים שהפה שלי אומר הוא אומר כדי לנחם.
יש מלחמה בין הפה ליד. יש מלחמה, יש מאבק. לפעמים הפה משתכנע ממה שהיד מדברת ולפעמים היד משתכנעת ממה שהפה מדבר, אבל בדרך כלל הם נאבקים, רק שהפה לא יודע שהוא במאבק. הפה לא יודע, היד יודעת. איך היא יודעת אני לא יודע.
עכשו תקראו את הספר הזה ותדעו שכל מה שכתוב בו נכתב מתוך מה שהיד רוצה לעשות, לא מתוך מה שהפה רוצה לעשות. זה לא אותו כוח. תדעו את זה. תבינו את זה, ותדעו שאני לא שולח אתכם למדבר הזה עכשו, של היד שלי, עם המשה הזה, כדי שיהיה לכם רע. אני שולח אתכם כדי שתלמדו, כדי שתבינו, כדי שתדעו, כי אתם רציתם.
ברגע שלא תרצו את זה יותר לא תצטרכו לעשות את זה יותר. ברגע שתניחו את העט, ברגע שתניחו את המקלדת, ברגע שתזיזו את האצבעות הצדה, ברגע שתפסיקו לדבר עם הידים ותתחילו לדבר עם הפה – העולם יהיה מברך. הברכה תחזר. כי כשאתם לוקחים עם היד שלכם את הדבר שאסור ונוגסים ממנו אתם פוגעים בי.
כי אני היחיד שיכול לדבר חוץ מכם, ואני לא מדבר עם אנשים שמדברים עם הידים. חדלתי מלדבר עם מי שמדבר עם הידים."
רומן מצליח הוא מציאות בה הדבר החשוב ביותר לכותב ולקוראים שהתחברו אליו זה הסיפור. קסם שגורם לאנשים להתבונן בסימנים שחורים על רקע לבן ולשקוע. כשאני כותב המלצה לרומן הדבר הראשון שאני מנסה להבין זה למה כל כך חשוב לי להמליץ לכם עליו. ברגע שאבין את זה, אצליח לשכנע אתכם לקרוא הספר.
הרומן הפסיכולוגי הראשון שקראתי היה 'סיפור פשוט' של זוכה פרס נובל לספרות ש"י עגנון. זה לא היה בבית הספר כמו כולם, אצלנו בטירת כרמל לא מצפים שבאמת תקרא ספרים לבגרות, אז נותנים לנו רומנים פשוטים יותר מסיפור פשוט. הרוב המוחלט של הרומנים הספרותיים הם כאלה, ומה שיקבע את הצלחתו של הספר זה היצירתיות שבמכשול, או במילים אחרות – עד כמה הסופר יודע לשחק מלוכלך מבלי לגרום לי להאמין שלא אכפת לו מהגיבור שלו. איכות המכשול היא זו שתגרום לי להחליט האם אני מזדהה עם גיבור הרומן או לא, ואיכות אנושית נקבעת על פי חוק אחד ויחיד – צדק.
זאת השאלה שתשאלו את עצמכם עד שהמכשול הזה יגיע. הגישה הרווחת בספרות היא להתחיל עם אקספוזיציה, כי אריסטו לימד אותנו שההזדהות נמצאת בהתחלות. היום אנחנו קוראים לזה "רושם ראשוני", ואנחנו סוגדים להנחת העבודה שאומרת שאי אפשר אפשר לתקן אותו אחרי מתקבע. סליחה, אבל זה קשקוש מוחלט.
אני מתכוון להבטחה הגדולה והסודית שמלווה את הדמות המרכזית בספר, על אותו משקל של ההבטחה לשינוי שנמצאת בסיפור שמספר אלוהים לאדם הראשון כשהוא מציב אותו בגן העדן: תאכל מפרי עץ הדעת טוב ורע – תמות.
לאדם הראשון אין הבטחה אלוהית לשינוי מלבד ההבטחה הזו, או במילים אחרות – אין לו עתיד. אדם בלי עתיד, שעובר מכשולים ומנסה לבנות את עתידו, זה סיפורו של האדם הראשון. הרצון לעתיד טוב מוכרח להיות רצון תמים על מנת שנזדהה עם הגיבור, וכך קורה שמיליוני קוראים מוצאים את עצמנו מזדהים גם עם נבלים גדולים כמו הוברט הוברט בלוליטה.
נחזור לאדם הראשון. נכון, הוא טעה, אבל היו לו כוונות טובות. הוא אחד שחי עם אישה שהרסה לו את החיים, ובכל זאת הוא נשאר איתה ומביא איתה ילדים. וזה מה שהופך לדמות המזוהה ביותר עם בני האדם.
רובנו לא זוכרים את הפסוקים הבודדים בבראשית פרק ב', בהם לאדם לא הייתה הבטחה. פסוקים בהם אלוהים ציווה על האדם שזה עתה נברא לעבוד ולשמור את האדמה. אלוהים האמין שזה יספיק לאדם, שהרי הוא נברא בצלמו ובדמותו וכנראה שלאלוהים זה מספיק, אבל משהו בפסוקים האלו גרם לאלוהים להבין שלא טוב היות האדם לבדו. אלו גם הפסוקים היחידים בהם אלוהים מדבר אל מישהו ולא מקבל ממנו תשובה.
השלב בו הסופר מנסה לגרום לנו להזדהות עם המטרה הכיוון אליו הגיבור לוקח את החיים שלו בעודו מנסה לממש את האפשרות החדשה לשינוי. המכשול המרכזי שמערער את תפיסת העולם של הגיבור בנוגע לזהות ההבטחה החדשה. למשל – הפרשנות החדשה של האישה בנוגע לפרי עץ הדעת טוב ורע וההבטחה שהפרשנות הזו מביאה איתה בנוגע לשינוי היחיד שהאדם הכיר עד כה – אפשרות המוות.
לא תמותו, מדקלמת האישה את המסר הרומנטי והסקסי של הנחש – תהפכו לאלוהים.
ההתחלה זה הדבר היחיד שיכול להכשיל את האפשרות לשינוי.
פתיחה ארוכה בלי מכשולים מעידה על ספר מייגע
כל סופר פוחד להציג את המכשול שלו, כי הוא יודע שהמכשול הוא לב הסיפור. הדמויות יכולות להיות חביבות מאוד, יכולים להיות להן דברים שהן מאוד אוהבות ושמאוד אוהבים אותן, הן יכולות להיות אפילו מצחיקות שזה בכלל בונוס, אבל כל זה לא קובע האם הספר יהיה מעניין או מייגע. הדבר היחיד שיקבע את זה הוא…?
ההמלצות המלאות נמצאות בהמשך, מתחת לכפתור הירוק עם הלינק לספר שלי>>
בתוך מציאות אבסורדית יש תכנית אחת שמציעה פתרונות אבסורדיים. 'עסקה עם הנחש' מאת התסריטאי מחבר הרומן הפסיכולוגי 'הנחמה שמעבר לאבסורד' (שזה אני) עוסקת באפשרות לבצע עסקאות עם אנשים שלא מקבלים את עצם הקיום שלך, ומבקשת למצוא פתרון סופי לבעיה.
הפרקים קצרים והמלאכה מרובה, אז חבל על הדיבורים, בואו נתחיל לשמוע רעיונות על איך אפשר לעשות עסקים עם כל הנחשים צמאי הדם שמבקשים את נפשנו.
רשימת המלצות הקריאה מתחת ללינק שבכפתור הירוק לתכנית הסאטירה >>
להורים שלנו לא היה שום דבר. מהאדמה הם בנו את עצמם, קמו מאפר. אנחנו בני שישים עכשיו, שבעים עכשיו, יתומים מאם, יתומים מאב. נתנו לכם חיים טובים ואתם מזלזלים. יושבים אצל פסיכולוגים בספה ומתבכיינים על כן חיבוקים – לא חיבוקים. שם למעלה יושב גנב על כסא מלוכה ועל ראשו כובע להבה. שלחנו יד וקיבלנו כוויה.
בתור עורך תסריט ומנחה סדנאות כתיבה וחדרי כותבים, וכנציג של איגוד התסריטאים, כותבים רבים שואלים אותי שאלות רבות שמסתירות שאלה גדולה אחת: מה צריך לעשות כדי שמה שכתבתי יצליח? אם השאלה הזו מטרידה גם אותך, אז אני מאמין שהגעת למקום הנכון.
אידיאל הצמצום בא לידי ביטוי בסיפור גירוש האדם מגן עדן (על שלא הסתפק במה שיש), בסיפור קין והבל (המעט שקיבל קין על פי התאוריה שלנו הוא ברכה אותה הוא ראה כקללה), עקדת יצחק (האידיאל האנושי הוא להגיע לכדי צמצום מוחלט והסיבה היחידה שהוא לא יכול להגיע לכדי זאת היא התערבות אלוהית), ארץ ישראל ("הארץ הטובה" שהיא הקטנה ביותר מכל ארצות האזור ויחד עם זאת מחוברת לשני ימים ורוויית מים טבעיים ובארות, בשמש טובה, והיום אנחנו יודעים שגם בגז טבעי.
המסע האישי שלי אחר משמעות בעולם אבסורדי מוביל אותי לבחון את החברה הישראלית דרך עדשות מגוונות – פילוסופיה, מדע, ספרות ודת. בסיפור קצר זה אני משלב ביקורת סאטירית על מה שאני תופס כאליטיזם מזיק וגזענות מדכאת, תוך שאני מנסה למצוא דרך להבנה וקבלה עצמית.
היה עליו לאכול אותו ולהשאיר חתיכה ממנו לאלוהים. אלו הם דיני הקורבנות כולם, להיאכל על ידי אדם ולהישרף באש המאכלת. כך היו לפני האדם וכך יהיו אחריו.
המחשבה הראשונה שעברה לי בראש אחרי שכתבתי את הכותרת למאמר הזה היא – "תראה מה שאתה אומר! אלוהים ישמור…"
הסערה שהתחוללה בי לפני ה – 7/10
המחשבה הראשונה שעלתה בי בבוקר היא על רבי עקיבא אשר עונה למוות. מה בסך הכל רצה המהנהיג הרוחני השני של צבא ישראלי שהחליט למרוד במשעבדיו? לעשות טוב. אז איך יכול להיות שהוא סיים את חייו כשמסרקי ברזל מסרקים את עורו? האם זהו סופו של צדיק תמים?
ספר שלם מלא במילים שהידיים שלי כתבו? מי צריך את כל זה? העובדה שסיימתי מצטיין בסם שפיגל והעובדה שמחזות שכתבתי עלו על במות וזכו בפרסים לא הספיקו לי כדי להתגבר על התחושה הכבדה שעטפה אותי בכל פעם שחשבתי לפרסם. אז איך בכל זאת התגברתי עליה ופרסמתי את הרומן הפסיכולוגי הראשון שלי.
הספר "יהודי הדממה" של אלי ויזל חושף את עולמם הפנימי של יהודי ברית המועצות לשעבר תחת השלטון הקומוניסטי. הספר, שיצא לאור ב-1965, מהווה עדות היסטורית מרתקת ואקטואלית על כמיהתם של יהודים אלה לציונות ולמדינה יהודית עצמאית כאידיאל שנתן לחייהם משמעות.
אני לא אבזבז לך את הזמן על ספרים שלא כדאי לקרוא, ובהמלצות שלי אני מנסה להיכנס לתוך האיכות, הערך והמשמעות שהסופר מצליח להעביר.
אני עושה את זה כי אני יודע שז'אנר זה ממש לא הדבר הכי חשוב כשבוחרים ספר. אפשר למצוא המון עומק בספרי בידור, ואפשר להקיא מרוב שטחיות בספרות רצינית.
המלצות הקריאה שלי מוגשות כשירות לציבור, עבור אלו שנהנים, כמוני, לא רק מעלילה מרתקת אלא מספרות איכותית שגורמת לחשוב ולהרגיש.
