התשובה למשבר הפוליטי בישראל נמצאת אצל מסי

הלבד שלי זה המקום בו אני יכול לבטא את עצמי בדרך הכי טובה. הלבד הוא המקום בו אני רוקד, משחק, הלבד בשבילי זה כמו מגרש כדורגל בשביל מסי. בלי מגרש כדורגל אין מסי. בתוך הלבד הזה כל מה שאני צריך כדי לעשות קסמים זה אמצעים לכתיבה. דף ועט או צג אלקטרוני, שם ושם קורים קסמים.

אמצעי הכתיבה הם בשבילי כמו כדור ושערים בשביל מסי. הוא יודע מה הוא מסוגל לעשות והוא יודע שכל מה שהוא צריך זה יריבים כדי שיקרו לו קסמים. מסי הוא לוחם, הוא עולה למגרש כדי להרוג וכבר עשרים שנה הוא עושה את זה הכי טוב בעולם. המזל של מסי זה שאנחנו אוהבים מאוד לחיות בעולמות הכאילו: סרטים, סדרות, מוזיקה, כדורגל – התרבות והספורט שלנו בקיצור.

מיתולוגיה גדולה מתחילה באהבה

אנחנו הורגים על המגרש ואז לוחצים ידיים, אנחנו כבר לא צריכים להרוג אחד את השני כדי להוציא מעצמנו קסמים. מסי אוהב את המשחק, אי אפשר לעשות את הדברים שהוא עושה בלי לאהוב את המשחק, וכדי לאהוב משהו עד כדי כך אתה חייב לאהוב את החיים, אחרת אי אפשר ליהנות מהדברים שאנחנו עושים ברמה שתאפשר לנו להיות יצירתיים, כל מנהל מתחיל יודע את זה וחברות ההיי – טק הגדולות הגדירו את אהבת החיים מחדש עם הניסיון שלהם לפנק את העובדים בדברים אחרים שהם אוהבים – אוכל ושעשועים. מסי אוהב את החיים והאהבה שלו לחיים גורמת למיליארדי אנשים בעולם לאהוב את החיים שלהם קצת יותר, וכשהם אוהבים את החיים קצת יותר אז גם האנשים שסביבם אוהבים את החיים שלהם קצת יותר. 

האומן הוא סוכן של אהבה – לא עבד שלה

מסי הוא האומן הגדול בדורו והוא כזה בזכות האהבה המדויקת שלו לעצמו, האהבה שלו את החיים והאמונה המוחלטת שלו בהם. הוא אומן גדול מהסיבה הפשוטה שהאומנות שלו גורמת לכל כך הרבה אנשים בכל העולם להתרגש עד כדי כך שהם מנסים לשמר ולשחזר את אותן חוויות והם מוכנים להשקיע זמן וכסף כדי חוות עוד התרגשויות מבית היוצר של מסי. אבל מה שהופך את מסי לאומן הכי גדול בדורנו זה היכולת שלו שלא לתת להערצה הזאת לפגוע באומנות שלו. הוא לא עולה על המגרש כדי לרַצות את המעריצים שלו בדרך שאליה הם התרגלו, הוא עולה על המגרש כדי לעשות אומנות ברמה הגבוהה ביותר ואם הוא צריך לשנות את הסגנון שלו כדי שהוא יוכל להשתמש ביכולות שלו בדרך שתאפשר לקסמים שקורים לו להמשיך ולעבור דרכו אז הוא ישנה את הסגנון, הוא לא מנסה לשקר לקהל המבקרים. 

אומן אמיתי לא פוחד משינויים

בגיל – 18 הוא עשה אומנות צעירה ופרועה ובגיל 36 הוא עושה אומנות בוגרת ומדויקת. הוא יכול היה להתאבל על הרגליים שכבר לא עומדות בקצב, על הריאות שלא עובדות כמו שצריך, אבל הוא אוהב את עצמו והוא יודע שבזכות הרגליים והריאות שלו, וכנראה עוד שבזכות עוד כמה דברים שהוא עדיין לא מרגיש אבל יודע שהוא ירגיש כשיזדקן, הוא מי שהוא היום. אז הוא מתאים את עצמו אליהם ומתפתח בהתאם למה שהם יוכלים לתת לו. הוא אוהב את כל מה שיש בו, וכל מה שיש בו אוהב אותו – כי כשהוא ביקש מהרגליים ומהריאות שלו לתת פעם אחת יותר כדי לזכות בגביע העולם, להגשים את חלום הילדות שלו, הוא פתאום הפך לנו מול העיניים לאותו ילד בן 18 ועקף במהירות שחקן יריב עם רגליים וריאות חדשות. 

לאומנים גדולים קורים ניסים

ולא רק שמסי אוהב את כל מה שיש בו וכל מה שיש בו אוהב את מסי, כנראה שגם המציאות אוהבת אותו, כי למרות הנס הגלוי שהפך איש בן – 35 לילד בן – 18 לעיני מיליארדי אנשים בכל העולם, בסוף המהלך הזה מסי לא הגיע למצב בעיטה נוח. הוא היה צריך להחליט האם הוא מנסה בכל זאת לבעוט ומבקש נס נוסף, או שהוא מתאים את עצמו למציאות הנוכחית ומוסר לשחקן אחר שנמצא במצב נוח יותר. הוא מסר. 

ברגע הזה הבנתי שלמרות שאני אוהד ליברפול ולמרות שאני מעדיף את נבחרת הולנד על פני נבחרות אחרות מתוך איזה שהם סינטמנטים שהתפתחו אצלי בגיל צעיר ושאינם בשליטתי, את מסי אני אוהב אהבת נפש ואני מודה לאלוהים שזכינו לצפות כולנו יחד באדם שאלוהים (יהיה אשר יהיה) אוהב בחזרה.

מציאות ואומנות: להקשיב במקום לדבר על חיקויים

מסי מלמד אותי כבר עשרים שנה שאי אפשר לעשות אומנות בלי להיות קשוב לשינויים שבי ולהתאים את הדרך שבה אני עושה אומנות לאותם שינויים. אם האומנות מחקה את המציאות אז זה אומר שאנחנו צריכים להיות קשובים לשינויים שקורים סביבנו ולהתאים את הדרך שבה אנחנו נותנים לקסם לעבור דרכנו ולצאת מאיתנו אל העולם, אם המציאות מחקה את האומנות אז אנחנו צריכים להיות קשובים למה שקורה במציאות ולתת לקסם לעבור דרכנו כך שנוכל להראות לאחרים איך המציאות אמורה להיראות, אבל אנחנו לא עושים לא את זה ולא את זה – כל מה שאנחנו עושים זה להצביע על הרגליים הכבדות ועל הריאות שלא נותנות מספיק חמצן ואנחנו מאשימים אותם. 

אנחנו זקוקים למיתולוגיה כמו אוויר לנשימה

מסי הוא דמות מיתולוגית, הוא גיבור שעבר מסע ולא הפסיק להאמין, מסע רצוף קשיים ורגעי תהילה, מסע עם מטרה אחת סופית אבל עם הרבה מטרות קטנות בדרך, מסע שהביא אתו נס גלוי אבל גם הרבה מאוד ניסים שאנחנו לא רואים. מסי חי את הנס הזה יום אחרי יום והוא יודע את זה, אבל אנחנו, האומנים, שכחנו את הנס, שכחנו את המיתולוגיה, אנחנו בזים לה.

הבעיה שלנו היא שנרצה או לא נרצה, בני האדם צריכים מיתולוגיה כמו שהם צריכים אוויר לנשימה. ביבי הוא דמות מיתית בדיוק כמו שרבין הוא דמות מיתית, ועד שהחברה הישראלית לא תמצא דמות מיתית אחרת אנחנו יכולים להמשיך ולהתלונן על מה שקורה למדינה מפה ועד להודעה חדשה. רוצים שינוי? תמצאו מי שישנה ותפסיקו לזלזל בכל מי שאוהב את החיים ומאמין בעצמו ובהם מספיק כדי לנסות ולהיות מסי בעולם הפוליטי. 

הגיע הזמן לבנות מיתולוגיה במקום לברוח ממנה

  • זה הזמן לחזור לערכים שלנו ולמשמעותם.
  • זה הזמן לייצר אומנות שבנויה על אותם ערכים ואומרת 'מה כן', במקום אומנות שאומרת רק 'מה לא'.
  • זה הזמן לייצר אומנות שתעצב את הדורות הבאים על ערכי אהבת האדם, השוויון והחירות. 
  • זה הזמן לייצר אומנות שמעלה על נס את ערכי התרומה ושותפות הגורל.
  • זה הזמן לייצר אומנות שבוחנת את הטוב שבאדם ואת הניסיון שלו להצליח למרות הקשיים.
  • זה הזמן לעצב את דמותו של הגיבור המיתי הבא.

אי אפשר להילחם במיתולוגיה עם רציונליזציה

הכוח לעצב מיתולוגיה הוא אצלנו וביבי יודע את זה, בגלל זה הוא נלחם. מי שחושב שראש הממשלה פוחד לשבת בכלא טועה, מי שחושב ככה לא רואה את המציאות בדרך בה נתניהו רואה אותה. ראש הממשלה שלנו אולי אוהב את החיים הטובים, אבל האהבה הזו לא מתקרבת לאצבע הקטנה של האהבה שלו לעיצוב דמותו המיתולוגית. בנימין נתניהו הוא גיבור מיתולוגי שרוצה להיזכר ככזה בתולדות עם ישראל, הוא אומר את זה במפורש. החיים עצמם חשובים לו פחות, ההווה חשוב לו פחות, הדבר היחיד שחשוב לו זה להשאיר חותם בעולם הזה והחותם שהוא רוצה להשאיר זה שינוי המציאות. נתניהו לא מאמין במזרח התיכון החדש של פרס, הוא מאמין במזרח התיכון החדש שלו.

דמויות מיתיות חיות כדי להשאיר חותם

מהפכות אצל נתניהו מגיעות מלמעלה, מעבודה עם מה שכבר קיים ועומד ויציב ולא בבנייה מחדש. הוא לא יוביל משא ומתן עם הפלסטינים כל עוד הוא נמצא בעמדה של נחיתות מוסרית בעולם הערבי ובעמדה של נחיתות אינטרסים מול האמריקאים. מה יש לו להביא לשולחן המשא ומתן חוץ מהצורך האנושי הבסיסי לחיים? העולם לא עומד על הרגליים האחוריות כדי לשמור על חיי האדם, הוא עומד על הרגליים האחוריות כדי לשמור על מה שיש לו. ביבי מבין את זה, ובכל זאת הוא מאמין שהרגע שלו יגיע, שהוא יצליח להיזכר בתור אותה דמות מיתית אליה הוא מכוון, גם אם זה יקרה בסוף הקריירה שלו, ניסים הרי קורים לדמויות מיתיות, תשאלו את מסי.

ביבי מאמין שרגע האמת שלו יגיע – מלחמה גדולה עם איראן, מלחמה שתאפשר לו לקבל לגיטימציה מהעולם הערבי הגדול, לגיטימציה שתהפוך אותו ליקיר אומות העולם. האנטגוניסטים של נתניהו הם הפלסטינים, הם אלה שמפרידים בינו לבין הובלת חזית עולמית אחידה נגד האיום האיראני, הם אלה שלא מוכנים לשבת בשקט ולאפשר לו לנצח את האיראנים, עם או בלי מלחמה.

בכל מיתולוגיה טובה האויב בא תמיד מהבית

אלא שיש בעיה חמורה יותר מהפלסטינים בכל הנוגע לסיכויי ההצלחה של דמותו של המיתולוגית של ביבי – השמאלנים. אנשים נאיביים שמאמינים שהם יוכלו לעשות שלום בלי אינטרסים, אנשים שפוגעים באינטרס הישראלי (באיזו קלילות המושג הזה נאמר… 'האינטרס הישראלי', אלוהים ישמור). הבעיה של השמאל היא שהדמות המיתולוגית היחידה שלה מתה, אבל המוות שלה רק העצים את תחושת צדקת הדרך של ביבי.

יש עליו איום אחד, אדם אחד שהצליח לדגדג אותו מאז שהוא חווה את אותו משבר אמוני שבא בעקבות ההפסד בבחירות ההם של – 99, כשהשמאל עוד ניסה למצוא לעצמו דמות מיתית חדשה, ולאיש הזה קוראים יאיר לפיד. יש לו את הפונציאל להיות דמות מיתולוגית, כולנו יודעים את זה, אבל הוא עוד לא הדמות שיכולה לאיים על דמותו המיתולוגית של נתניהו. 

אחיי ואחיותי האומנים,

הגיע הזמן שנעצב דמויות כאלה בעצמנו,

לעבודה.

ארז פולק

ארז פולק

תסריטאי ומחזאי, בוגר מצטיין של מסלול תסריטאות של בית הספר לקולנוע ולטלוויזיה - סם שפיגל. יצירותיו עוסקות בשאלת הזהות של האדם בתוך החברה וביחסי הגומלין שבין הפרט כמערכת שפועלת בתוך מערכת של מערכות לבין המערכות האנושיות השונות כמו - בתי חולים, צבא, משטרה, זוגיות, משפחה ועוד. המחזה 'המשחק' עלה במסגרת פסטיבל 'תאטרון קצר' של צוותא והוא זמין לצפייה ביוטיוב. בקרוב יראה אור ספרו הראשון - 'הנחמה שמעבר לאבסורד'.

מעניין? רוצה לקרוא עוד?

דוגמא לתחקיר דמות

התבקשתי לכתוב תסריט עבור המוזיאון הימי בחיפה שעוסק בהתפתחות הנמלים בישראל. אחרי דין ודברים על מזמיני העבודה הוחלט כי שלד התסריט יבנה סביב גיבורה שתעבור ממקום למקום ותלמד משהו על עצמה דרך התפתחות הנמלים בישראל. בעצתי הסכימו מזמיני העבודה לאפיין את הגיבורה הבאה: חני (58), מדענית שגילתה את הדרך לנוע בזמן. היא עושה זאת תוך שהיא שואלת את השאלות הנכונות. בכל פעם שהיא שואלת שאלה 'נכונה' היא נעה בזמן אל עבר היעד הבא במסע אותו אני התוויתי לה מראש. היא לא יכולה להגיע לשום מקום אחר חוץ מלנמלי ישראל. בתור אלוהי הגיבורה ניסיתי לכפות עליה את סיפור המסע, אלא שהיא הערימה קשיים. חזרתי אל שולחן העבודה והחלטתי לבצע איתה תחקיר דמות.

מלך ישראל
סדרות מומלצות בנטפליקס

מלך ישראל: דוקו ריאליטי שחותר תחת הדמוקרטיה הישראלית

מוקדש לסוכן הביון האמירקאי שניטר את הטקסט שלפניך בעקבות שימוש במילים שמזכירות את המתקפה האיראנית ואת האפשרות למלחמה בין ישראל לבין איראן. דע לך שהאלגוריתם נשא את מילותי אליך ופקח את עיניך על מנת שתראה את הדברים הבאים כהוויתם.

התורה כולה סיפורו של משה
סדרות מומלצות בנטפליקס

התורה כולה: סיפורו של משה – על קורבן האדם

הסדרה מכניסה אותך לעולם התורה באופן ויזואלי, ויש בה דברים מעניינים מאוד אבל גם כמה דברים מהותיים שהסדרה מפספסת ושאני רוצה להשלים עבורך. לא אספיק להשלים את כולם במקום אחד ואני לא רוצה להקדיש את חיי בכתיבת כל הדברים שחסרים, כי כמה שלא אכתוב תמיד אוכל למצוא עוד, אבל את הדבר המהותי ביותר אותו הסדרה פספסה חשוב לי למסור לך, וזה – קורבן האדם.

התורה כולה פרק 2
סדרות מומלצות בנטפליקס

התורה כולה פרק 2: ביקורת עצמית בתוך החושך הגדול

את פוסט הזה אני יושב לכתוב במדרגות שבין רחוב הנטקה לרחוב האורן בחיפה, בשעה רבע לתשע במוצאי שבת, כשמאות מפגינים עושים את דרכם חזרה ממרכז חורב הביתה. לא הייתי איתם בהפגנה, אני גר קרוב ופשוט רציתי למצוא מקום שקט לכתוב בו את ההמלצה. בבית לא שקט כרגע, והמולת הקרע בעם ישראל מהווה, באופן פרדוקסלי ואולי גם פלאי, מקום שקט ומכיל יותר מאשר הבית.

התורה כולה - פרק 1
אני (את/ה) זה הדבר החשוב בעולם

התורה כולה: סיפורו של משה – פרק 1

"התורה כולה" מנסה להציג את סיפור חייו של משה ואת יציאת מצרים מפרספקטיבות שונות, כולל הזווית האסלאמית המופיעה בקוראן. הסדרה מעלה תובנות מעניינות לגבי תהליך ההתפתחות של משה ונוגעת בנושאים כמו רצון חופשי וזכויות נשים. הסדרה מעוררת מחשבה ומהווה נקודת מבט ייחודית על אחד הסיפורים המשמעותיים ביותר בתנ"ך. בעיקון לא מתאימה לצפייה עם ילדים, אבל אני צופה עם שלי.

סדרות מומלצות בנטפליקס

גם אלוהים צריך לפרוק כמו אדם (סנדלר) SPACEMAN

מאחורי כל אלה עומד צורך תמידי לפרוק, לתור אחר אהבה עצמית חמקמקה. ואם לא אהבה אז לפחות אהדה, ואם לא אהדה אז לפחות סיבולת, ואם לא סיבולת אז לפחות שלא נסבול.

רוצה שהתוכן שלך ייצר המרות?

אני כאן כדי שהתוכן שלך יעבוד בשבילך

small_c_popup.png

Let's have a chat

Learn how we helped 100 top brands gain success.