בשנת – 2017, כתבה בת זוגתי, לילי טסלר, מחזה קצר מתוך חוויה אישית שלה כאחות בבית החולים הדסה בזמן אירועי אלימות חוזרים ונשנים בירושלים. המחזה זכה במקום השני בתחרות המחזות הקצרים של אוניברסיטת תל אביב ותורגם לערבית ולצרפתית.
איך כותבים מחזה או תסריט מתוך חוויה אישית?
לילי מספרת איך נולד הסיפור: "עברתי לגור עם ארז בירושלים ב – 2014. שנינו חיפאיים במקור. אני אחות במקצועי ובתקופה בה גרנו בירושלים עבדתי ביחידת טיפול נמרץ, תקופה בה טיפלתי בלא מעט צעירים וצעירות שדקרו או לפחות ניסו לדקור חיילים ואנשי ביטחון ופונו לטיפול נמרץ."
איך בוחרים מה לכתוב מתוך הסיפור האישי?
המחזה 'אחות', מתאר אירוע אשר מורכב בעצם ממספר אירועים שונים שקרו במציאות, בהן לילי, אחות יהודיה, חיפאית, שגדלה, למדה ועבדה עם ערבים וערביות בחיפה מצד אחד ושירתה בצבא בעצמה מצד שני. המפגש הזה גרם לה לחשוב על דברים שעד לאותו זמן היא לקחה כמובנים מאליהם, ולראות את המציאות של חייה האישיים ושל הסביבה בה היא חיה, באור שונה לגמרי.
המחזה עוסק ביחסים המורכבים המתפתחים בין אחות יהודייה לבין צעירה פלסטינית המאושפזת ביחידה לטיפול נמרץ בבית-חולים בירושלים לאחר שנפצעה במהלך ניסיון לדקור חיילים ישראלים.
איך מתרחקים מהסיפור האישי ובכל זאת נשארים נאמנים לו?
זו היא אחת השאלות המרתקות שאני נתקל בהן בהנחיית קבוצות ובליווי אישי של כותבים.
יש לא מעט טכניקות שיכולות לעזור לך להתרחק מהסיפור, אבל בסופו של דבר הכל תלוי בך, בסיפור ובמערכת היחסים שלך אתו ברגע הזה.
האם אפשר בכל זאת להתרחק מהסיפור מספיק כדי לכתוב אותו?
התשובה היא כן. אפשר לכתוב סיפור אישי ולמצוא את הקונפליקט, לא לפחד לגעת בו ולגלות על עצמך דברים חדשים.
זה יכול להיות תהליך בונה ומפרה, אבל זה יכול גם להיות תהליך מורכב ואפילו כואב.
כאן עולות בדרך שאלות כמו 'האם זה הזמן הנכון?' וכמו 'אולי אני קרוב מדי לסיפור הזה?'.
המחזה של זוגתי, לילי טסלר, 'אחות', זכה בתחרות המחזות הקצרים של קרן ארדיטי מטעם אוניברסיטת תל אביב.
המחזה של לילי הוא דוגמה לכתיבת מחזה מתוך סיפור אישי בזמן אמת, תוך חיפוש אחר מרכיבים משמעותיים בסיפור – קונפליקט, פעולות, מכשולים וכו'.
המחזה כאמור, זכה בתחרות, זיכה את לילי בפרס כספי, תורגם לערבית ולצרפתית ועלה כמחזה הקראה באירוע חד פעמי.
אני ליוויתי את לילי במהלך הכתיבה, והתוצר הסופי לפניך:
