ליהנות או לא ליהנות: זאת השאלה?

יש גיבור, יש אנטי גיבור ויש.. את כל השאר

כשלמדתי תסריטאות בסם שפיגל, אחד הדברים הראשונים שהסבירו לי זה שלגיבור צריך להיות 'רצון'. אוקיי, הקשבתי, כתבתי דמויות שרצו כל מיני דברים ויצאו לי כמה תסריטים גרועים וכמה תסריטים לא רעים, אבל אף אחד לא ניסה לתת תשובה לשאלה שמעסיקה כל כותב צעיר:

אבל מי לא רוצה את זה?

קשה מאוד להסביר רצון. לפעמים אנחנו יכולים לדעת מה אנחנו רוצים, אבל איך אנחנו יודעים – למה אנחנו רוצים? וחוץ מזה, אם אנחנו רוצים משהו, אם אנחנו יודעים שאנחנו רוצים אותו, ואם אנחנו פועלים כדי להשיג את מה שאנחנו רוצים, זה אמור להספיק לנו כדי לחיות חיים מספקים ומלאי הנאה, לא?

אבק כוכבים

את האירוע המחולל של אולימפיאדת טוקיו, הרגע שאולי סימן את תחילת הסוף של עידן שליווה את האנושות (שלא לומר 'התעלק' עלינו), ב – 400 השנים האחרונות, זכיתי לראות בשידור חי, ככה שהצלחתי לחוות רגש אותנטי כלפי האירוע ולזכור את הרגש הזה לפני שהתחילה הסערה התקשורתית. 

אז מה ראיתי? כוכבת שנופלת ומפילה יחד איתה את הערכים, השאיפות, התקוות והחלומות של כל מי ששותף להגמוניית החלום האמריקאי, ששם את האדם במרכז. אז צפיתי בשידור, ובזמן שסימון ביילס אספה את הציוד שלה ולא כל כך ידעה אם ללכת או להישאר, שאלתי את עצמי:

  • האם באמת אין גבול למה שהאדם יכול להשיג? 
  • האם זה שנשקיע מספיק מאמץ יביא לכך שבהכרח אנחנו נצליח?
  • האם באמת, אבל באמת אין דבר העומד בפני הרצון?

ההתחלה של סוף עידן ה – Fun

הספרות החינוכית ועולם התרבות המערבי עבר מקידוש תוצאות לקידוש דרך חיים, כשהמוטו הוא: לא משנה התוצאה, העיקר להנות מהדרך. 

כן? העיקר זה 'להנות'? בשביל זה אנחנו כאן, על הכוכב הזה, בזמן הזה, בגוף הזה, עם המחשבות ועם הרגשות האלה? זו המשמעות של כל הדבר הזה? 'ליהנות'? ומה קורה כשאנחנו כבר לא נהנים? מה סימון ביילס, בחורה בת – 24, שכבר זכתה בכמה מדליות אולימפיות בגיל – 20, אמורה לעשות כשהיא כבר לא 'נהנת'? 

אנחנו, כתרבות, צועקים עליה פה אחד: "מה זה לא רוצה? קומי על החיים שלך ותעשי קפיצות מהר אבל! בשביל מה פתחנו טלוויזיה ב – 11 בבוקר? יאללה, יאללה, עאלק לא רוצה.. גם אני לא רוצה ללכת לעבוד באותה עבודה כל היום, אז מה? אז אני נשאר בבית ועושה מה שבא לי? יש לי אחריות, אנשים סומכים עליי, ההצגה חייבת להימשך, נופלים וקמים, מי שלא עושה לא טועה, אין דבר העומד בפני הרצון.. לא לימדו אותך את הדברים האלה?"

אז אולי זה רק אני, אבל נדמה שעידן הליצנות האנושית מתקרב את קצו. מצד אחד, אנשים מעלים תמונות מחייכות של חיים מושלמים לאינסטגרם כל יום, אבל מצד שני, זו תופעה צינית שכולם מודעים לה וכולם מדברים עליה בגלוי.

לדעתי, סימני ההתפוררות של מושבת הליצים העולמית, מופיעים בזמן האחרון בכל מקום ובכל תחום, בטח כשאנחנו מדברים על תחומים שמערבים את היצר התחרותי בנפש האדם. 

אין לי ספק ששליטי ההגמוניה המטיריאליסטית לא יפנו את הזירה כל כך מהר, אין לי ספק שאנחנו עומדים לפני (או בעיצומו) של מאבק נוסף בין שני כוחות אידיאולוגיים שמובילים את המחשבה האנושית: הכוחות שמקדמים את הרעיון שאומר כי בני האדם הם חומר בלבד, והכוחות שמאמינים שבני האדם הם לא רק חומר. 

שקיעת אשליית ה – 'אויבים מבחוץ'

אז הפעם זאת הייתה סימון ביילס, סמל החומר של בירת המטריאליזם העולמי המודרני, שעברה צד בשידור חי, מול מיליארדי צופים בכל העולם. והאירוניה?

היא עשתה את זה כשמהצד השני עומדת נבחרת שמייצגת את המדינה שעמדה עד לפני מספר עשורים בודדים, מאחורי הרעיון האידיאולוגי היחיד שניסה לאתגר בצורה כלשהי את השליטה האידיאולוגית – אמריקאית בעולם (דרך שכשלה, ללא ספק, אך רק בזכות עצמה).

מי שגדל על סרטי פעולה אמריקאיים משנות ה – 80' וה – 90', היה עד לתופעה מעניינת, שיכולה לכוון פרוז'קטור על הבעייתיות שבשיטת ההפחדה, כאמצעי לשליטה בבני אדם. הרבה אחרי – 1991, עמוק לתוך שנות ה – 90' והאלפיים, יוצרים אמריקאים המשיכו לייצר סרטים וסדרות, בהם הרוסים הם האויב הגדול שמאיים על עתיד החלום האמריקאי. 

זו לא חכמה גדולה לשבת על הכסא הליברלי ולהטיף לעולם 'הישן' על תפיסת המציאות 'המעוותת' שלו. זו לא חכמה לסמן את מצביעי דונלד טרמפ כאספסוף שמחפש אויבים להטיל בהם את האשמה על כך שהחיים שלהם לא נראים כמו שהם דמיינו אותם, זו לא חכמה לסמן את העם הגרמני של שנות ה – 30' וה – 40' כאוסף של זומבים שטופי מוח שהולכים אחרי מנהיג שמאפשר להם שלא לחשוב בשביל עצמם.

 זאת גם לא חכמה גדולה להסתכל על קבוצות האוכלוסייה השונות בישראל שמטיחות זו בזו את האשמה על כך ש: המשיח לא מגיע, אי אפשר להתחתן עם מי ואיך שרוצים, ההמנון הלאומי מבטל עשרים אחוז מהאוכלוסייה, זוכי מדליות אולימפיות צריכים לשלם 35 אחוז למס הכנסה, וכולי..

חשבון נפש במקום אידיאולוגיה

אולי 'אידיאולוגיה' היא מילה מכובסת להסתגרות ולסימון אויבים חיצוניים. כשאנחנו קובעים לעצמנו 'אידיאולוגיות', אנחנו בעצם אומרים לעצמנו שאת הגבולות האלה אנחנו לא מוכנים לתת לעצמנו לעבור מול אנשים אחרים, ואנחנו לא מוכנים לתת לאנשים אחרים לעבור את הגבולות האלה איתנו.

אבל כמה אנחנו באמת חושבים על הגבולות האלה? 

למה אנחנו ממהרים להגיד כל הזמן 'לא', גם כשזה נוגע לאנשים שאנחנו הכי אוהבים?

מתי בפעם האחרונה חשבנו מה אנחנו באמת רוצים ולמה אנחנו רוצים את זה?

מתי שאלנו את עצמנו בפעם האחרונה, מה אנחנו מרגישים שיעשה לנו טוב?

ארז פולק

ארז פולק

תסריטאי ומחזאי, בוגר מצטיין של מסלול תסריטאות של בית הספר לקולנוע ולטלוויזיה - סם שפיגל. יצירותיו עוסקות בשאלת הזהות של האדם בתוך החברה וביחסי הגומלין שבין הפרט כמערכת שפועלת בתוך מערכת של מערכות לבין המערכות האנושיות השונות כמו - בתי חולים, צבא, משטרה, זוגיות, משפחה ועוד. המחזה 'המשחק' עלה במסגרת פסטיבל 'תאטרון קצר' של צוותא והוא זמין לצפייה ביוטיוב. בקרוב יראה אור ספרו הראשון - 'הנחמה שמעבר לאבסורד'.

מעניין? רוצה לקרוא עוד?

דוגמא לתחקיר דמות

התבקשתי לכתוב תסריט עבור המוזיאון הימי בחיפה שעוסק בהתפתחות הנמלים בישראל. אחרי דין ודברים על מזמיני העבודה הוחלט כי שלד התסריט יבנה סביב גיבורה שתעבור ממקום למקום ותלמד משהו על עצמה דרך התפתחות הנמלים בישראל. בעצתי הסכימו מזמיני העבודה לאפיין את הגיבורה הבאה: חני (58), מדענית שגילתה את הדרך לנוע בזמן. היא עושה זאת תוך שהיא שואלת את השאלות הנכונות. בכל פעם שהיא שואלת שאלה 'נכונה' היא נעה בזמן אל עבר היעד הבא במסע אותו אני התוויתי לה מראש. היא לא יכולה להגיע לשום מקום אחר חוץ מלנמלי ישראל. בתור אלוהי הגיבורה ניסיתי לכפות עליה את סיפור המסע, אלא שהיא הערימה קשיים. חזרתי אל שולחן העבודה והחלטתי לבצע איתה תחקיר דמות.

מלך ישראל
סדרות מומלצות בנטפליקס

מלך ישראל: דוקו ריאליטי שחותר תחת הדמוקרטיה הישראלית

מוקדש לסוכן הביון האמירקאי שניטר את הטקסט שלפניך בעקבות שימוש במילים שמזכירות את המתקפה האיראנית ואת האפשרות למלחמה בין ישראל לבין איראן. דע לך שהאלגוריתם נשא את מילותי אליך ופקח את עיניך על מנת שתראה את הדברים הבאים כהוויתם.

התורה כולה סיפורו של משה
סדרות מומלצות בנטפליקס

התורה כולה: סיפורו של משה – על קורבן האדם

הסדרה מכניסה אותך לעולם התורה באופן ויזואלי, ויש בה דברים מעניינים מאוד אבל גם כמה דברים מהותיים שהסדרה מפספסת ושאני רוצה להשלים עבורך. לא אספיק להשלים את כולם במקום אחד ואני לא רוצה להקדיש את חיי בכתיבת כל הדברים שחסרים, כי כמה שלא אכתוב תמיד אוכל למצוא עוד, אבל את הדבר המהותי ביותר אותו הסדרה פספסה חשוב לי למסור לך, וזה – קורבן האדם.

התורה כולה פרק 2
סדרות מומלצות בנטפליקס

התורה כולה פרק 2: ביקורת עצמית בתוך החושך הגדול

את פוסט הזה אני יושב לכתוב במדרגות שבין רחוב הנטקה לרחוב האורן בחיפה, בשעה רבע לתשע במוצאי שבת, כשמאות מפגינים עושים את דרכם חזרה ממרכז חורב הביתה. לא הייתי איתם בהפגנה, אני גר קרוב ופשוט רציתי למצוא מקום שקט לכתוב בו את ההמלצה. בבית לא שקט כרגע, והמולת הקרע בעם ישראל מהווה, באופן פרדוקסלי ואולי גם פלאי, מקום שקט ומכיל יותר מאשר הבית.

התורה כולה - פרק 1
אני (את/ה) זה הדבר החשוב בעולם

התורה כולה: סיפורו של משה – פרק 1

"התורה כולה" מנסה להציג את סיפור חייו של משה ואת יציאת מצרים מפרספקטיבות שונות, כולל הזווית האסלאמית המופיעה בקוראן. הסדרה מעלה תובנות מעניינות לגבי תהליך ההתפתחות של משה ונוגעת בנושאים כמו רצון חופשי וזכויות נשים. הסדרה מעוררת מחשבה ומהווה נקודת מבט ייחודית על אחד הסיפורים המשמעותיים ביותר בתנ"ך. בעיקון לא מתאימה לצפייה עם ילדים, אבל אני צופה עם שלי.

סדרות מומלצות בנטפליקס

גם אלוהים צריך לפרוק כמו אדם (סנדלר) SPACEMAN

מאחורי כל אלה עומד צורך תמידי לפרוק, לתור אחר אהבה עצמית חמקמקה. ואם לא אהבה אז לפחות אהדה, ואם לא אהדה אז לפחות סיבולת, ואם לא סיבולת אז לפחות שלא נסבול.

רוצה שהתוכן שלך ייצר המרות?

אני כאן כדי שהתוכן שלך יעבוד בשבילך

small_c_popup.png

Let's have a chat

Learn how we helped 100 top brands gain success.