“נו, הגג נשרף, תקפוץ כבר! למה אתה מחכה?”
“יש שריפה בגג, אבל להגיד שהוא נשרף? קצת הגזמתם, לא?”
“לא! הוא נשרף, מה קורה אתך? אתה לא רואה כמה אנשים נשרפים?!”
“אני רואה, זה באמת מפחיד. אבל אני עושה מה שאני יכול כדי לא להישרף. אני משתדל להתרחק מהאש, לובש חליפת הגנה, מתרחק מכאלה שנשרפים כדי שלא להישרף מהם..”
“זה לא יעזור, אתה תישרף בסוף.”
“אבל אמרתם שאם אני אשמור מרחק, ואתגונן כמו שצריך..”
“עזוב, לא עוזר. תקפוץ וזהו, מה אתה צריך להיות שם? שמו לנו אחלה מזרנים. הינה, תראה, גם אנחנו קפצנו, לא קרה לנו כלום.”
“לא יודע, הוא לא נראה לי כל כך גדול המזרן הזה..”
“גדול מאוד. קדימה, תקפוץ, אין לך ברירה.”
“אבל אני רואה שיש כאלה שקפצו למזרן ובכל זאת מתו.”
“הם לא קפצו בזמן, הם כבר נשרפו בדרך למטה.”
“ומה עם אלה שפגעו במזרן אבל עפו ממנו, פגעו בקיר ושברו משהו?”
“אף אחד לא פגע בשום קיר. הם כבר היו עם שברים בגוף לפני שהם קפצו. קדימה! קפוץ כבר!”
“לא יודע. נראה לי שאני אשאר בינתיים פה ופשוט אזהר מהאש, כמו שאמרתם לפני כן.”
“למה?! תקפוץ כבר! יש פה מזרן! תקפוץ!”
“אבל בגגות האחרים שיש שם שריפה האנשים לא קופצים..”
“כי אין להם מספיק מזרנים. קדימה, קפוץ!”
“אבל אפילו מי שייצר את המזרים האלה לא קופץ. הינה הוא, בגג אחר, שולח אחרים לקפוץ ונשאר לעמוד.”
“מה אתה מסתכל על אחרים? אם הוא רוצה למות, שימות, תסתכל על הגג שלך.”
“הוא גם מזהיר שהמזרן הוא למצבי חירום בלבד. גם האיחוד האירופאי אומר את זה, ו ה – FDA..”
“נו, ומה? וזה לא מצב חירום?! תקפוץ! אתה לא מבין שזה מסוכן להישאר על הגג?”
“אני נשאר על הגג בינתיים.”
“טוב, אתה רוצה להישרף, תישרף, רק תתרחק ממני.”
“אבל אתה כבר קפצת, לא? איך אני מסכן אותך בדיוק?”
“אה, זה לא בגלל זה. אני סתם שונא אותך עכשיו.”
