

האני הסולח: לא שומר טינה כלפי העם שלי יותר
הפעם אני דן בשאלת הטינה והסליחה על רקע האסון הגדול ביותר בתולדות מדינת ישראל:
הפעם אני דן בשאלת הטינה והסליחה על רקע האסון הגדול ביותר בתולדות מדינת ישראל:
כאן תמצא/י מידע על ייעוץ אישי לכותבים בדרך להכרת מערכת היצירתיות שלך, כך שנוכל להבין יחד איך מערכת היצירתיות האישית שלך עובדת, מאיזה מקום מגיעה היצירה שלך ומה כיוון ההתפתחות שלה. התהליך הזה יעזור לך להבין את עצמך ככותב/ת טוב יותר ולפתח ‘עמוד שדרה יצירתי’ לבחירת הפרויקטים הבאים שלך ולסינון הערות.
“מדינת הלכה” היא מושג שמעורר פחד בקרב חילוניים ושאינם חילוניים בחברה הישראלית. מה היא בעצם “הלכה” בהקשר הרחב יותר ומה תפקידה במערכת האנושית? מה חשבו על כך הוגים כמו גנדי, מרתין לותר קינג’ וסימון דה בבואר, והאם אפשר לחמוק מהלכה או לשאוף להחליף אותה באחרת? האם חייבת להיות הלכה אחת לכולם?
חווית האכזבה העצמית, במיוחד בקרב אנשים יצירתיים, קשורה בדרך כלל לרקע האישי שלהם, לציפיות החברתיות מהם, ולנושאים שהם בוחרים לחקור. אז איך האכזבה של אנשים יצירתיים מעצמם באה לידי ביטוי בתפיסות המציאות שלהם ואיך זה משפיע על כל השאר.
שיטת השולחן העגול היא שיטת כתיבה שמאפשרת לך להגיע לשורש היצירה שלך. שיטות אחרות מתעקשות להפריד את היוצר מהיצירה, אבל האמת היא שהתודעה שלך היא זו שיוצרת את המילים שעוברות תהליך עיבוד מסוים מהרגע שבו הן עברו מתת המודע אל המודע שלך – ומשם אל האצבעות, ומשם אל העולם.
כשהייתי בן 10 היא התחננה שאני ארה בה. היא שכבה על המדרכה, פלג גופה התחתון חסר וכל איבריה הפנימיים נשפכים ממנה. זה לא שהייתי הילד הראשון במשפחה שלי שנחשף לזוועות קשות כאלה, סבא שלי שרד את אושוויץ, אבל אני הראשון שראיתי את הזוועה הזאת בחדר צונן ונעים, דרך מסך המחשב, כשאני שולט בדמות בדיונית של אדם שרוצח אנשים שמנסים לרצוח אותו בחזרה – כשאין לי שמץ של מושג או שמץ של עניין לדעת למה.
בכל פעם שאני מתחיל לכעוס אני מתקשר לחֵבְרַה שמציעה מוצר או שירות שאני לא יכול להרשות לעצמי. אין לי כסף לקנות בנטלי או לטוס לטיולים אינסופיים במלונות יוקרה מסביב לעולם, ולא מעניין אותי לשמוע מה אני יכול לעשות כדי להשיג את הדברים האלה. תמיד הרגשתי לא בסדר על זה שאני לא אוהב לקנות, אבל היום אני יודע שלא רק שזה בסדר – זו הדרך שלי להחזיר את עצמי לאיזון, ואז להשיג ולשמור על הדברים שבאמת חשובים לי בחיים.
אם אתם שואלים אותי עד כמה אני סומך על דברים שיקרו בעקבות דברים שעושה, התשובה היא – ככה ככה. אני מבין שהמציאות היא מערכת של מערכות ושמה שאני קורא לו ‘אני’ זה סך כל המערכות שמרכיבות אותי ושפועלת בתוך המציאות הזו, ואני מבין כמובן שיש יחסי גומלין בין המערכת הזו שנקראת ‘אני’ לבין המערכת רוויית המערכות האחרות שסביבי, אבל מה אנחנו באמת יודעים על יחסי הגומלין בנינו כמערכת לבין מערכת המערכות שאנחנו חלק ממנה? חוקרי תורת המערכות קוראים למהלך המחשבתי הזה – ‘קיברנטיקה של קיברנטיקה’, וגם ‘קיברנטיקה 2.0’.
הגיבורה של הסרט הזה רוצה את מה שהיא רוצה ולא אכפת לה משום דבר ומאף אחד, ככה היא, והיא מקבלת את עצמה ולא מנסה לשנות את עצמה. היא רק לא מבינה מה העניין הגדול סביב זה.