שיר השירים אשר לשלמם: החבר'ה הטובים שלא מפספסים הפגנה וישרפו כולם

ומה אם מה שמתחת לכובע מסתתר עוד ישמיד את המדינה

ואולי אנחנו צריכים לשוב לביתנו ולהניח לגניבה,

כי זו מהותה של מלכות,

בעם גבוה ובעם נחות.

מי שמאמין שאלוהים הוא מלך מלכי המלכי ושהאדם נברא בצלם

יכול ללכת בעצמו בתלם.

כל נברא רוצה הכרה,

גם אני,

גם אתם,

גם ראש הממשלה.

החיים הם מלחמה ואתם דור מפונק

שבוכה כי כבר אין על מה לבכות.

מחליפים בטלוויזיה ערוצים,

מחליפים חוגים,

נוסעים לנו במכוניות.

אנחנו זוכרים את הלילות שלא נרדמנו מרוב דאגה

נהגתם שיכורים ושבתם להקיא בביתנו את נשמתכם הפצועה.

שאלוהים יעזור לנו, מאיפה כל הדם הזה יוצא?

מה שלא אתן לילד, הוא לא יהיה מרוצה.

אז אנחנו ברחוב

מרימים שלטים,

זועקים זעקה גדולה.

תעיפו את המלך המושחת,

הוא אשם בגורל של כל אחד וכל אחת.

הילדים שלו מפונקים ולא אכפת להם מכלום

והילדים שלנו הולכים לצבא ומשלמים מיסים,

הילדים שלנו קדושים,

הילדות שלנו קדושות,

והנכדים שלנו עושים מה שהם רוצים.

רק לנו אסור לפנק אותם משום מה

לא עוגה ולא סוכרייה,

לא אכפת לנו משום דבר,

אתם אומרים.

לנו לא אכפת?

אנחנו בכיכרות ואתם טסים לגור בברלין!

תעיף כבר את המלך!

תחזיר לנו את הילדים!

יש שחושבים שאני מקולקל עד כדי זעזוע