למי זה מתאים: למי שאוהב סרטי who done it, אבל אמריקה הספיקה לו.
באיזה מצב צבירה לצפות: אז נכון, יש שני מקרי רצח, אבל האווירה רגועה ואפילו די נעימה.
ממה להיזהר: מלפתח יותר ציפיות לגבי העלילה. זה לא העיקר פה.
ציון כולל: 4.2 מתוך 5.
על מה העלילה?
שני מקרי רצח, בהפרש של 18 שנה זה מזה, כשהנאשמת היא אותה אישה – החברה הכי טובה של האישה שנרצחה בעבר, והאמא של הילדה שנרצחה לאחרונה. יש 12 חברי מושבעים (ועוד 2 מושבעים ספייר) שמקבלים את התפקיד להכריע את גורל האישה, ואף אחד מהם לא באמת רוצה שם.
בין הדמויות המרכזיות בסדרה יש את עורך דינה הצבעוני והמזוקן של הנאשמת, את המושבעת שחיה לצד בעל ספק אלים ספק קריפי ברמות מבהילות, מושבע שמעסיק מהגרי עבודה לא חוקיים, מושבע מבוגר בלי חברים שמטפל בקוף מזדקן בגן חיות ויושבת ראש חברת המושבעים, שסובלת מבעיות בדימוי העצמי כתוצאה מטראומות מהעבר.
יש גם מושבע נוסף שמתקשה להבין את המציאות, ועוד מושבע שמדליף לתקשורת. חוץ מזה יש את אבא של החברה שנרצחה, את עורכת הדין שלו והיחסים המורכבים שלהם, את אבא של הילדה שנרצחה, את בת הזוג שלו, את אמא של בת הזוג שלו, וכמובן את הנאשמת עצמה.
איזה כיף לנהל שיחה!
בקיצור, יש המון דמויות, וזה עוד אחרי שההפקה חסכה מאיתנו את הסיפור של כל אחד ואחת מ – 14 המושבעים (לא יודע למה קוראים לזה שניים עשר..). מבחינתי, גולת הכותרת של הסדרה הזו היא לא העלילה, והיא לא השאלה 'האם היא עשתה את זה'. מה שתפס אותי בסדרה הזו היה צורת השיח בבית המשפט הבלגי.
סוף סוף אפשר לדבר בבית הזה! הנאשמת עומדת למשפט, והיא, אשכרה, עומדת. יש דיון, הוא לא יבש ואטום כמו אינספור הדיונים שיצא לכם לראות בסדרות מבית היוצר של בתי המשפט של ארה"ב, הדיון הוא אמיתי, הוא ענייני, הוא חותר לקבל תשובות.
השיא של סדרות בית משפט רבות שנעשות בהוליווד מסתכם הדילמה, האם להעלות את הנאשם לדוכן או לא להעלות אותו לדוכן. כאן, אין בכלל שאלה! הנאשמת כל הזמן על הדוכן! אני לא יודע עד כמה השיטה הזו נכונה משפטית, אני לא יודע מה זכויות הנאשם שנפגעות במהלך הזה, אבל מבחינה דרמטית אני רוצה להגיד 'כל הכבוד בלגיה! עשית את זה!'.
אם אהבת את ההמלצה ואם יש לך חיבה לרומנים פסיכולוגיים עמוקים, לחיצה על התמונה הבאה תעשה לך את היום >>
