אני (את/ה) זה הדבר החשוב בעולם
ברית מילה: הזכות לבחור בטוב
הסערה שהתחוללה בי לפני ה – 7/10
ארז פולק
פברואר 13, 2024
הסערה שהתחוללה בי לפני ה – 7/10
המחשבה הראשונה שעלתה בי בבוקר היא על רבי עקיבא אשר עונה למוות. מה בסך הכל רצה המהנהיג הרוחני השני של צבא ישראלי שהחליט למרוד במשעבדיו? לעשות טוב. אז איך יכול להיות שהוא סיים את חייו כשמסרקי ברזל מסרקים את עורו? האם זהו סופו של צדיק תמים?
הפעם אני דן בשאלת הסליחה העצמית דרך הצעה לתסריט לסרט ילדים על אדם וחוה:
הפעם אני דן בשאלת משמעות מלחמות ישראל:
הפעם אני דן בשאלת הטינה והסליחה על רקע האסון הגדול ביותר בתולדות מדינת ישראל:
"מדינת הלכה" היא מושג שמעורר פחד בקרב חילוניים ושאינם חילוניים בחברה הישראלית. מה היא בעצם "הלכה" בהקשר הרחב יותר ומה תפקידה במערכת האנושית? מה חשבו על כך הוגים כמו גנדי, מרתין לותר קינג' וסימון דה בבואר, והאם אפשר לחמוק מהלכה או לשאוף להחליף אותה באחרת? האם חייבת להיות הלכה אחת לכולם?
חווית האכזבה העצמית, במיוחד בקרב אנשים יצירתיים, קשורה בדרך כלל לרקע האישי שלהם, לציפיות החברתיות מהם, ולנושאים שהם בוחרים לחקור. אז איך האכזבה של אנשים יצירתיים מעצמם באה לידי ביטוי בתפיסות המציאות שלהם ואיך זה משפיע על כל השאר.
כשהייתי בן 10 היא התחננה שאני ארה בה. היא שכבה על המדרכה, פלג גופה התחתון חסר וכל איבריה הפנימיים נשפכים ממנה. זה לא שהייתי הילד הראשון במשפחה שלי שנחשף לזוועות קשות כאלה, סבא שלי שרד את אושוויץ, אבל אני הראשון שראיתי את הזוועה הזאת בחדר צונן ונעים, דרך מסך המחשב, כשאני שולט בדמות בדיונית של אדם שרוצח אנשים שמנסים לרצוח אותו בחזרה – כשאין לי שמץ של מושג או שמץ של עניין לדעת למה.
בכל פעם שאני מתחיל לכעוס אני מתקשר לחֵבְרַה שמציעה מוצר או שירות שאני לא יכול להרשות לעצמי. אין לי כסף לקנות בנטלי או לטוס לטיולים אינסופיים במלונות יוקרה מסביב לעולם, ולא מעניין אותי לשמוע מה אני יכול לעשות כדי להשיג את הדברים האלה. תמיד הרגשתי לא בסדר על זה שאני לא אוהב לקנות, אבל היום אני יודע שלא רק שזה בסדר – זו הדרך שלי להחזיר את עצמי לאיזון, ואז להשיג ולשמור על הדברים שבאמת חשובים לי בחיים.
אם אתם שואלים אותי עד כמה אני סומך על דברים שיקרו בעקבות דברים שעושה, התשובה היא – ככה ככה. אני מבין שהמציאות היא מערכת של מערכות ושמה שאני קורא לו 'אני' זה סך כל המערכות שמרכיבות אותי ושפועלת בתוך המציאות הזו, ואני מבין כמובן שיש יחסי גומלין בין המערכת הזו שנקראת 'אני' לבין המערכת רוויית המערכות האחרות שסביבי, אבל מה אנחנו באמת יודעים על יחסי הגומלין בנינו כמערכת לבין מערכת המערכות שאנחנו חלק ממנה? חוקרי תורת המערכות קוראים למהלך המחשבתי הזה – 'קיברנטיקה של קיברנטיקה', וגם 'קיברנטיקה 2.0'.
האני שלי הוא מערכת יצירתית שמורכבת ממסר שהגיע דרך נתיב מסרים שתפקידו לתווך בין המוען הנמען. אם כל המערכות פועלות באופן דומה – אני הוא המסר וכל אחד ואחת הם מסר. תפקידו של המסר הוא להגיע לנמען כלשהו. אם כך, מי הוא הנמען ומה עליי למסור?
הנשימה שלי היא כנראה הדוגמא הטובה ביותר לכך שאני כאן כדי להעביר מסרים בשני כיוונים – פנימה והחוצה. כל מסר הוא קצר מאוד ביחס לחיים שלי אם מעמידים אותו בפני עצמו, אבל אין מקום בחיי האדם שאין בו מסר דו כיווני. במקומות בהם נשללת ממני היכולת להעביר מסר פנימי החוצא או מסר חיצוני פנימה, אינני מסוגל להתקיים. אם כך, למה שפעולת החשיבה שלי תהיה שונה מפעות הנשימה במהות שלה?
ואם הכל מורכב ממסרים שעוברים דרך מערכת דו כיוונים אז גם החשיבה היא מערכת שמעבירה מסרים על מנת שיתר המערכות תוכלנה להתקיים. מעשה החשיבה מפיק פעולות חיצוניות שמשפיעות על מערכות חיצוניות (אנשים אחרים, עצים, חפצים) וגם על המערכות הפנימיות שלי (הפעלת מערכות העצבים שמתקשרת באופן ישיר עם המערכות הפנימיות).
המעשה יוצר שרשרת תגובות שבאים לידי ביטוי באמצעות מסרים אשר מגיעים לאיבר היעד שאמור לקחת אותם ולזקק מתוכם חומרים אותם הוא מעביר לאיברים אחרים על מנת שיוכלו להתקיים, בדיוק כפי שאותו איבר עצמו תלוי ביכולתן של הריאות להשתתף במלאכת אספקת החמצן עבורו ועבור שאר האיברים בגוף.
הריאות והמוח תלויים ביכולתו של הלב לספק להם דם שמוביל חמצן לצד מסרים חיוניים נוספים עבור כל איבר ואיבר בגוף. כל אלה תלויים ביכולתה של הקיבה לקבל מסרים חיצוניים, לפרק אותם ולהעביר אותם לסינון הכבד והלבלב שמעבירים מסרים בשני כיוונים – כמו הריאות. אלה וגם אלה תלויים ביכולתם של המעיים לסנן ולהעביר מסרים.
את מסעי אל עבר הנבואה ומשיחות התחלתי כתסריטאי ומחזאי שניסה במשך שנים לומר דברים משמעותיים על החיים בלי להבין מדוע. בדומה לאבי הרוחני בנימין זאב הרצל – גם אני הקדשתי חלק ניכר מחיי לחיפוש אחר תשובה לשאלת משמעות חיי הפרט במציאות אבסורדית, ואף פרסמתי ספר דיגיטלי שמורכב מסיפורים קצרים שדנים בשאלה הנחמה שמעבר האבסורד.
בשנים האחרונות צללתי לתוך עולם המחשבה האנושית מארבעה כיוונים: פילוסופיה, מדע, ספרות ודת. לא ידעתי מה אני מחפש, אבל הייתי פתוח לכל הכיוונים במקביל, ומה שקרה זה שגיליתי את עצמי כמערכת שפועלת בתוך מערכת של מערכות, שחושבת בדרך של 'סיבה ותוצאה', ובצדק, אבל עושה את זה מהכיוון לא נכון.
בספר "הנחמה שמעבר לאבסורד" אני מציע דרך למצוא את עצמנו בתוך המציאות האבסורדית של בני האדם. אני עושה זאת באמצעות סיפורים קצרים על אנשים שמנסים להבין מי הם.
הסיפורים בספר מתרחשים בזמנים ובמקומות שונים, אך כולם עוסקים באותו נושא: החיפוש אחר משמעות בחיים.
באחד הסיפורים, גבר צעיר מנסה להבין למה הוא מרגיש בודד ונטוש בעולם. הוא מנסה למצוא אהבה, אך בכל פעם הוא מתאכזב מחדש. בסופו של דבר, הוא מבין שמשמעות איננה טמונה בחיפוש אחר מישהו שיאהב אותו, אלא בפיתוח היכולת לאהוב את עצמו בעזרת האחר (עזר כנגדו).
בסיפור אחר, אישה מבוגרת מנסה להבין את משמעות חייה. היא מביטה לאחור על ומרגישה שחייה היו חסרי משמעות. היא מנסה למצוא דרך לשנות אותם, אך היא לא יודעת איך. בסופו של הדיון, היא לומדת שהמשמעות של חייה איננה נמצאת בדברים שעשתה, אלא בה עצמה.
הסיפורים בספר "הנחמה שמעבר לאבסורד" מציעים דרך למצוא נחמה בתוך המציאות האבסורדית של בני האדם. הם מראים לנו שגם אם החיים הם חסרי משמעות, אנחנו עדיין יכולים למצוא משמעות בעצמנו.
וזו הסיבה מדוע אני מעלה את הדברים ברשת, למרות שהדחף הראשוני מושך אותי לפרסם את הדברים בדרך תועלתנית. הסיבה שאני נותן לך את הידע הזה בחינם מגיעה בדיוק מאותה הסתכלתות מערכתית שמהווה חלק מאסכולת 'השולחן העגול', גישה פילוסופית מתפתחת אשר מנסה להסתכל על המציאות מבלי לנתק את המתבונן מפעולת ההתבוננות באופן מלאכותי. במילים אחרות – החוקר הוא חלק מהמחקר, והוא מי שנדרש לתת את עדותו על ניהול המחקר.
אם אתם מחפשים נחמה בתוך המציאות האבסורדית של בני האדם, אני ממליץ לכם לקרוא את הספר "הנחמה שמעבר לאבסורד" ואת הכתבים אותם אני מביא לפניכם כעת. הם יעזרו לכם להבין מי אתם ולהעניק משמעות לחיים.
התוכן מתעדכן באופן שוטף, ואני מזמין אותך לעקוב אחרי בפייסבוק, בלינקדאין ולהירשם לניוזלטר ולקבל עדכונים לפני כולם ולשתף אותי במחשבות ובתובנות שלך >>
תסריטאי ומחזאי, בוגר מצטיין של מסלול תסריטאות של בית הספר לקולנוע ולטלוויזיה - סם שפיגל. יצירותיו עוסקות בשאלת הזהות של האדם בתוך החברה וביחסי הגומלין שבין הפרט כמערכת שפועלת בתוך מערכת של מערכות לבין המערכות האנושיות השונות.
