האם אפשר לכתוב סיפור עם דמות ששונה ממך ב – 180 מעלות?
האם כל סיפור הוא בעצם אוטוביוגרפי? עמוס עוז כתב שכל הסיפורים שהוא כותב הם אוטוביוגרפיים במובן מסוים. עם זאת, ענק הספרות העברית לדורותיה, חזר לא פעם על הדוגמה של פרופסור ולדימיר נבוקוב ועל אותו ראיון בו נשאל על ידי מראיינת תמימה, או אולי סתם ארסית, על נטיותיו הפדופיליות. עמוס עוז הסביר את תשובתו המתחמקת של נבוקוב. אם היה מודה שאין הוא נמשך לילדות צעירות, היה מוציא את העוקץ מאחד מהספרים הבולטים ביותר בתקופה המודרנית. על אופציית התשובה האחרת כמובן נדלג.
מה תפקיד המציאות בסיפור שלך?
בחדרי הכותבים של איגוד התסריטאים, אותו אני מנחה בשנה האחרונה, כותבים וכותבות רבים מנסים להיאחז במציאות האובייקטיבית כמצפן לכתיבת הסיפור שלהם וכברומטר לאפיון הדמות הראשית. הרבה פעמים, הסיפור שלהם גולש למחוזות אחרים לגמרי ממה שקרה במציאות, ולא פעם הדבר מפחיד אותם. אבל מה היא מציאות אובייקטיבית? מה התפקיד שלה בסיפור שלך?
כתיבת סיפור מציאותי שקרה או לא קרה למספר
את הסיפור הקצר שלפניך, 'חד פעמית', כתב גבר בן שלושים, מטירת כרמל הקטנה והשמרנית. לא כתבה אותו בחורה לסבית הרפתקנית מתל אביב. אלה העובדות, אבל מה האמת? האם הסיפור הקצר שלפניך הוא אוטוביוגרפי? אני מזמין אותך לקרוא את הסיפור, לחשוב על דבריו של עמוס עוז ועל תשובתו של נבוקוב, ולהחליט בעצמך – האם המציאות היא האמת, או שהאמת הפנימית של הכותב היא משהו קצת יותר מורכב?
