ארז פולק
אוגוסט 19, 2024
מהי הדרך להתמודד עם הפרפקציוניזם המשתק? איך מתגברים על פחד החשיפה? ומה הקשר בין "ואהבת לרעך כמוך" לתהליך הכתיבה?
אני רוצה לדבר אתך רגע על דמות בסרט מותחן פסיכולוגי עם אלמנטים פנטסטיים שפתח לי את הראש לכיווני מחשבה חדשים. ג'וליה רוברטס משחקת בסרט חדש שזמין לצפייה בנטפליקס – להשאיר את העולם מאחור.
בעוד שבינה מלאכותית וכלים אוטומטיים יכולים להועיל רבות בכתיבת תוכן, ההתקשרות עם איש מקצוע אשר יודע לעבוד עם כלי – AI ולייצר תוכן מותאם לכוונת המשתמש יכולה לשדרג את איכות התוכן בצורה משמעותית, להבטיח שהוא קולע לכוונת המשתמש, ולהבדיל את האתר שלך מהתחרות.
כמה פעמים קרה שכתבת לוגליין, סינופסיס, טריטמנט ואפילו הגדלת וביצעת תחקיר דמות, אבל ברגע שהתיישבת לכתוב את התסריט / מחזה – הבנת שהדמויות שלך לא מסוגלות לדבר אחת עם השנייה בלי לשפוך האשמות, לריב ולצאת מהחדר? זה קורה כי המחזה/ תסריט לא יכול להיות המקום הראשון בו הדמויות שלך נפגשות לשיחה.
התבקשתי לכתוב תסריט עבור המוזיאון הימי בחיפה שעוסק בהתפתחות הנמלים בישראל. אחרי דין ודברים על מזמיני העבודה הוחלט כי שלד התסריט יבנה סביב גיבורה שתעבור ממקום למקום ותלמד משהו על עצמה דרך התפתחות הנמלים בישראל. בעצתי הסכימו מזמיני העבודה לאפיין את הגיבורה הבאה: חני (58), מדענית שגילתה את הדרך לנוע בזמן. היא עושה זאת תוך שהיא שואלת את השאלות הנכונות. בכל פעם שהיא שואלת שאלה 'נכונה' היא נעה בזמן אל עבר היעד הבא במסע אותו אני התוויתי לה מראש. היא לא יכולה להגיע לשום מקום אחר חוץ מלנמלי ישראל. בתור אלוהי הגיבורה ניסיתי לכפות עליה את סיפור המסע, אלא שהיא הערימה קשיים. חזרתי אל שולחן העבודה והחלטתי לבצע איתה תחקיר דמות.
מוקדש לסוכן הביון האמירקאי שניטר את הטקסט שלפניך בעקבות שימוש במילים שמזכירות את המתקפה האיראנית ואת האפשרות למלחמה בין ישראל לבין איראן. דע לך שהאלגוריתם נשא את מילותי אליך ופקח את עיניך על מנת שתראה את הדברים הבאים כהוויתם.
הסדרה מכניסה אותך לעולם התורה באופן ויזואלי, ויש בה דברים מעניינים מאוד אבל גם כמה דברים מהותיים שהסדרה מפספסת ושאני רוצה להשלים עבורך. לא אספיק להשלים את כולם במקום אחד ואני לא רוצה להקדיש את חיי בכתיבת כל הדברים שחסרים, כי כמה שלא אכתוב תמיד אוכל למצוא עוד, אבל את הדבר המהותי ביותר אותו הסדרה פספסה חשוב לי למסור לך, וזה – קורבן האדם.
את פוסט הזה אני יושב לכתוב במדרגות שבין רחוב הנטקה לרחוב האורן בחיפה, בשעה רבע לתשע במוצאי שבת, כשמאות מפגינים עושים את דרכם חזרה ממרכז חורב הביתה. לא הייתי איתם בהפגנה, אני גר קרוב ופשוט רציתי למצוא מקום שקט לכתוב בו את ההמלצה. בבית לא שקט כרגע, והמולת הקרע בעם ישראל מהווה, באופן פרדוקסלי ואולי גם פלאי, מקום שקט ומכיל יותר מאשר הבית.
