האם סוקרטס, מי שנחשב בעיני רבים במערב לאבי המחשבה הביקורטית, היה מצדיק את עוולות הקיפוח הציוני בשם ערכי הדמוקרטיה? סוקרטס יצא נגד עוולות הדמוקרטיה האתונאית ומצב בשל כך את מותו.
בינג' של שבת
את פוסט הזה אני יושב לכתוב במדרגות שבין רחוב הנטקה לרחוב האורן בחיפה, בשעה רבע לתשע במוצאי שבת, כשמאות מפגינים עושים את דרכם חזרה ממרכז חורב הביתה. לא הייתי איתם בהפגנה, אני גר קרוב ופשוט רציתי למצוא מקום שקט לכתוב בו את ההמלצה. בבית לא שקט כרגע, והמולת הקרע בעם ישראל מהווה, באופן פרדוקסלי ואולי גם פלאי, מקום שקט ומכיל יותר מאשר הבית.
אתמול בערב הילדים שלי ישנו אצל סבתא שלהם ובת זוגי ואני ישבנו אצל זוג חברים במרפסת שמשקיפה על בתי הזיקוק ודיברנו על המשברים בחיי הנישואין שלנו. הם במשבר, אנחנו במשבר, ואף אחד לא מרוצה מהמצב הקיים ומאשים בכך את הצד השני.
היום (שבת) קראתי לבת הזוג שלי "חזירה", כן, עד לשם התדרדרנו.
אבל עוד לפני שזיכיתי את אם ילדיי בתואר החדש, ניצלתי את הדממה הרועשת ששררה בבית כדי לצפות בבינג' בעונה האחרונה של "תרגיע". והנה, הפלא ופלא, ניצב מולי על מסך הטלוויזיה סוקרטס מודרני ממוצא יהודי שיוצא נגד הצביעות המוסרית של המערב וכנגד הצביעות המוסרית שלו עצמו. מה הפתרון? אין פתרון, רק חיים קצרים – ארוכים, מגוכחים וחסרי תכלית.
הסדרה "התורה כולה" החליטה לדלג על מאפיין מרכזי שמהווה חלק בלתי נפרד ממאבקו של משה, מאפיין שמופיע בספר שמות ושעליו הצביע דווקא לארי סוקרטס דיוויד, והוא – האשמת האחר והסגרתו לאויב (הלשנה).
בפעולה הראשונה של משה בתנ"ך הוא רוצח מצרי שהתעלל באחד מבני עמו, ומיד לאחר מכן הוא ניצב מול שני שוטרים עבריים ניצים שמאיימים להסגיר אותו בשל הרצח (זה הפירוש שלי, הם בסך הכל אמרו לו שהם יודעים מה הוא עשה כשהוא העיר להם שהם התעללו בעבד עברי בעצמם. האם הם איימו עליו באופן ברור בהסגרה? לא. האם אתם הייתם סומכים על שוטרים עבריים שזה עתה הרביצו לעבד עברי ושזה עתה הערתם להם על כך, ושהדבר הראשון שיצא להם מהפה זה שהם יודעים שרצחתם מישהו – שלא יסגירו אתכם?)
מכות מצרים
9 מכות מתוך 10 מוצגות בפרק השני של "התורה כולה", ואני צופה בהן עם שני ילדיי אחרי שהם שבו מבית סבתא, כי הבטחתי שלא לצפות בלעדיהם אחרי שצפינו יחד בפרק הראשון של התורה כולה בשבוע שעבר. הם אינם מודעים למתיחות בין אמא שלהם לביני, לפחות לא לרמות אליהן היא הגיעה. ואני? כל מה שאכפת לי ממנו בחיים האלה באמת זה הילדים שלי ואני.
במהלך הצפייה בפרק התמודדתי עם מבול של שאלות ששאלנו שני הבנים שלי. זה הקשה עליי את הצפייה, אבל גרם לי להבין שגם זה כנראה מבחן. נשמתי עמוק ועניתי בנחת על כל שאלה ושאלה, וכשהרגשתי שאני עומד לאבד את שלוותי עצרתי את הפרק ונתתי לילדים שלי את כל המקום – מה שהפריע יותר משעזר וגרם להם להתספק בתשובה שלי ולבקש ממני לעשות PLAY.
המציאות שמסתיימת בחושך
הפרק השני של "התורה כולה" מסתיים במכה שהייתה אמורה להיות המכה האחרונה במלחמה רציונלית מול אויב שרוצה לנצח אבל מבין את מגבלותיו ואת השלכות ההרס של עקשנותו. אלא שסיפור מכות מצרים בא לספר לנו שרציונליות, כפי שטען דן אריאלי, איננה מאפיינת את המין האנושי ולא במקרה.
לפני שאנחנו ממהרים להאשים את האויבים שלנו בעקשנות לא הגיונית, בואו ניזכר יחד בסיפור המלחמה הפנימית בין שני המחנות הישראליים בזמן המצור הרומאי על ירושלים. למי שלא זוכר, צד אחד הכה את הצד השני מכה קשה מנשוא ושרף את מחסני המזון שלו כדי שזה יבין שהוא הפסיד ויקבל על עצמו את הדין – להסכים לקבל את חסותו של הצד המנצח ולאכול מכף ידו. אלא שהצד התוקף לא לקח בחשבון שהצד הנפגע יעדיף למות ולא להיות נתון לחסדיו של הצד המשמיד – אז הצד הנפגע השמיד את מחסני המזון של הצד התוקף, וכשאבדנו אבדנו.
כל זה קרה בלילה בו האיראנים שיגרו מאות טילים לישראל, במה שיכול אולי להוות מכות מצרים הפוכות של העולם כלפי ישראל. מה המטרה? מה שנלקח במרמה צריך לשוב למקומו. ישראל לקח במרמה את ירושתו מעשיו, ההנהגה הציונית לקחה במרמה את כספי הפיצויים שקיבלו ניצולי השואה מגרמניה, את ילדי העולים מתימן מהוריהם, את נכסיהם של התושבים הערבים בארץ ואת תחושת הגאווה של העולים מעיראק ומרוקו כששיכנו אותם בפחונים עלובים ובאוהלים. הגזל התחיל עוד הרבה קודם, בנמל חיפה, כשהתנועה הציונית הביאה פועלים יהודים מסלוניקי כדי שיוכלו לייהד את נמל חיפה הבריטי בעזרת כוח עבודה שצבר מיומנות ימית בגלות.
אלא שמנהיגי התנועה הציונית העבידו את הפועלים הסלוניקאים בפרך, שבעה ימים בשבוע, ושילמו להם משכורות זעומות, עד שאלה קרסו תחת הלחץ הגדול וזעקו לשמיים. זעקת לא נשמעה בארץ, אז הם עזבו את הנמל והלכו לחפש אתונות במקצועות אחרים, מה שעורר פליאה עצומה ומורת רוח בקרב מנהיגי הציונות האידאליסטים שלא הביאו איך זה שהפועל הסלוניקאי לא מבין את גודל השעה. איך ייתכן שהרצל עוד לא חדר תחת עורו והתפשט אל עצמותיו של היהודי הזה שמבקש ברוב חוצפתו להאכיל אל משפחתו ולבלות איתם יום מנוחה אחד בשבוע.
מאז מעשה המרמה של יעקב ועד היום אנחנו עובדים את אלוהי השקר ולכן אנחנו גם נראים בדמותו בצלמו. יש בנו צד אמיתי וכנה שרוצה לפרוץ החוצה, אבל אנחנו עוטפים את עצמנו בהרים של שקרים והסוואות עד שאנחנו לא יודעים כבר מה אמת ומה שקר.
בת הזוג שלי ואני צחקנו והלכנו לישון בטעם טוב. קמנו בבוקר ושמענו שהיה לילה סוער הכמה מקומות בארץ, אבל חיפה שלנו הייתה שקטה, כמו כל חצי השעה האחרונה מאז ה – 7/10. אני מאמין ששורש האמת שלנו מגן על העיר, כי במקום שבו יש אמת לא יהיה רע.
עכשיו אני יושב בבית קפה ערבי ברחוב מסדה, מסיים לכתוב את ההמלצה הזאת ומתיישב לקרוא את משפט סוקרטס.
רוצה לקרוא את הספר שלי? הוא נקרא הנחמה שמעבר לאבסורד והוא נמצא באתר e-vrit >>
