למי זה מתאים: למי שפתוח מספיק להתאהב ומספיק חזק להיפרד.
באיזה מצב צבירה לצפות: כשרוצים לבכות מאמת פשוטה.
ממה להיזהר: מלקחת צד בסכסוך – תנו לעצמכם לאהוב את כולם.
ציון כולל: 5 מתוך 5.
הסדרה 'מוסכמות' (Ethos) לימדה אותי שכל מדינה צריכה Easy משלה. בכנות, אני יכול לדמיין את עצמי מתמכר לסדרות מהסוג הזה (בתנאי שהן עשויות היטב כמובן), בלי רגשות אשם, ויותר מזה – עם תחושה אותנטית שאני זוכה במשהו איכותי, בספרות מודרנית מהסוג העמוק ביותר.
'מוסכמות' היא בדיוק מסוג התכנים שאני מחפש כשאני צופה בטלוויזיה/ קורא ספר/ צופה בסרטים (בעיקר אירופאיים), וכאן אני אסביר לכם למה, ולמה כדאי לכם לפתוח את הראש ולתת לעצמכם להתמכר לפשטות הכל כך יפה של מה שהופך את היצירות האלה לנפלאות – יחסים.
(הטריילרים באנגלית ובהמשך ההמלצה בטורקית – להנאתכם)
מילה על העלילה
מרים היא מנקה שגרה בכפר קטן עם אחיה, אשתו ושני ילדיהם. היא מגיעה לטיפול אצל פסיכולוגית בעיר הגדולה אחרי שהיא חוותה סדרת התעלפויות שמוציאה אותה שיווי משקל, תרתי משמע. מרים פותחת לנו צוהר לעולם מרתק של דמויות דתיות וחילוניות, צעירות ומבוגרות, נשיות וגבריות, מתקדמות ושמרניות, אנושיות, אוהבות.
הסדרה היא סדרת אנסמבל שעוקבת אחרי עולם מרתק של הרגעים הכי פשוטים ויש שיגידו הכי קטנים בחיים. הסיטואציות הן תמיד שניים או שלושה אנשים בחדר או במקום קטן אחר והמצב הוא שיחה והשיחה היא על יחסים ומה יכול להיות יותר טוב מזה?
יחסים זה הכל וכשזה עובד זה ממכר
על הסדרה Easy כבר המלצתי בעבר, ומי שצפה בה יודע שמדובר ביצירת מופת שבנויה בדרך הפופולארית והמבורכת של שני אנשים בחדר. לשמחתי יש עלייה בביקוש ליצירות מהסוג הזה ('תמונות מחיי הנישואין' למשל), כשגם סוד ההצלחה של יצירות אפיות כמו משחקי הכס נמצא בסופו של דבר במקום שלא בטוח שהייתם חושבים עליו – יחסים.
יצירה קטנה שעושה את זה בגדול
אז אחרי שגיליתי לכם את סוד ההצלחה של 'מוסכמות', אני רק אוסיף דוגמא קטנה לסדרה גדולה שעושה בדיוק את אותו הדבר, רק ברזולוציה שונה – 'היורשים'. מה שגורם לכם לצפות במעללותיהם של מולטי מיליארדרים הוא בדיוק אותו גרעין של אמת טהורה שיגרום לכם להתמכר גם ל Ethos ולכל סדרה טובה אחרת למען האמת, וזה היחסים בין הדמויות.
כנראה שהקצוות לא כאלה רחוקים
לז'אנר הטלנובלה יצא שם רע בשנים האחרונות, וזה נובע לדעתי בעיקר מהתרחקות של הקצוות שמאפיינות את סוג הצופים, כלומר – אלה שמגדירים את עצמם רציונליסטיים ואלה המגדירים את עצמם מאמינים.
כשאני מדבר על 'אמונה' אני לא מדבר על אמונה דתית בהכרח, אלא על כל אמונה 'מטאפיזית', כמו אמונה באהבה לצורך העניין, וכשאני מדבר על 'רציונליות' אני מתכוון לגישה רציונליסטית – מטריאליסטית מובהקת לחיים. הטלוויזיה הולכת ברוב המקרים לכאן או לכאן, ורק במקרים נדירים היא מצליחה להפגיש את שני הקטבים האלו בצורה שמנסה להיות כמה שיותר מאוזנת.
אז בין אם אתם רציונליסטיים מטיראליסטיים חסרי תקנה ובין אם אתם אנשים מאמינים ולא משנה במה, ובעיקר אם אתם משתייכים לאותו רוב דומם שנמצא באמצע הסקאלה, 'מוסכמות' תראה לכם שהמרחק בין הקצוות אולי נראה בלתי ניתן לגישור, אבל האמת היא שהוא לא כזה גדול כמו שאולי רוצים שתחשבו.
אם אהבת את ההמלצה ואם יש לך חיבה לרומנים פסיכולוגיים עמוקים, לחיצה על התמונה הבאה תעשה לך את היום >>
