רומן מצליח הוא מציאות בה הדבר החשוב ביותר לכותב ולקוראים שהתחברו אליו זה הסיפור. קסם שגורם לאנשים להתבונן בסימנים שחורים על רקע לבן ולשקוע. כשאני כותב המלצה לרומן הדבר הראשון שאני מנסה להבין זה למה כל כך חשוב לי להמליץ לכם עליו. ברגע שאבין את זה, אצליח לשכנע אתכם לקרוא הספר.
איך אני בוחר את הרומנים המומלצים?
- דגדוג בבטן – בשלב הראשון אני מרגיש התרגשות קטנה ומטופשת שמדגדגת לי בבטן, מסוג התחושות שגורמות לי לרצות להחזיר טובה ולעשות משהו בשבילה בתמורה. רוב האנשים לוקחים את התחושה הזאת בקלות ולא עושים ממנה עניין גדול, אבל יש אנשים שהתשוקה הזאת משתלטת עליהם עד כדי כך שהם לא מסוגלים לעשות או אפילו לחשוב על לעשות דברים אחרים.
- חקירת הרגש דרך כתיבת ההמלצה – הרומנים הטובים באמת נכתבו על ידי סופרים שמודעים לחוויה הזאת ושלא מנסים לברוח ממנה. כשאני כותב המלצת קריאה אני משחק עם עצמי את המשחק הזה.
- גילום תפקיד הממליץ בצורה אבסולוטית – חיפשת איזה ספר לקרוא ומצאת את עצמך במקרה בהצגה של הבימה. מולך יושב שחקן מוכשר שלוקח את העבודה שלו מאוד ברצינות, וכל מה שהוא רוצה זה לספר לכם סיפור. למה? ככה. כל מי שמכיר שחקנים או אומנים אחרים, וכל מי שמגדל ילדים קטנים, יודע שאין הסבר למחלה הזאת.
- חזרה למציאות – המילים שאתם קוראים עכשיו זה הדבר החשוב ביותר בעולם. ברור שהן לא, אבל אני רוצה להאמין שכן. אם גם אתם מרגישים ככה אז כנראה שאתם במקום הנכון.
איך יודעים אם הספר איכותי בלי לקרוא אותו? על פי ההזדהות עם האפשרות לשינוי.
הרומן הפסיכולוגי הראשון שקראתי היה 'סיפור פשוט' של זוכה פרס נובל לספרות ש"י עגנון. זה לא היה בבית הספר כמו כולם, אצלנו בטירת כרמל לא מצפים שבאמת תקרא ספרים לבגרות, אז נותנים לנו רומנים פשוטים יותר מסיפור פשוט. הרוב המוחלט של הרומנים הספרותיים הם כאלה, ומה שיקבע את הצלחתו של הספר זה היצירתיות שבמכשול, או במילים אחרות – עד כמה הסופר יודע לשחק מלוכלך מבלי לגרום לי להאמין שלא אכפת לו מהגיבור שלו. איכות המכשול היא זו שתגרום לי להחליט האם אני מזדהה עם גיבור הרומן או לא, ואיכות אנושית נקבעת על פי חוק אחד ויחיד – צדק.
האם להמשיך או לעזוב? תלוי בפער שבין ההבטחה הסודית לבין איכות המכשול המרכזי
זאת השאלה שתשאלו את עצמכם עד שהמכשול הזה יגיע. הגישה הרווחת בספרות היא להתחיל עם אקספוזיציה, כי אריסטו לימד אותנו שההזדהות נמצאת בהתחלות. היום אנחנו קוראים לזה "רושם ראשוני", ואנחנו סוגדים להנחת העבודה שאומרת שאי אפשר אפשר לתקן אותו אחרי מתקבע. סליחה, אבל זה קשקוש מוחלט.
הציפייה נמצאת בכל מה שמגיע לפני ההתחלה: ההבטחה והאפשרות לשינוי
אני מתכוון להבטחה הגדולה והסודית שמלווה את הדמות המרכזית בספר, על אותו משקל של ההבטחה לשינוי שנמצאת בסיפור שמספר אלוהים לאדם הראשון כשהוא מציב אותו בגן העדן: תאכל מפרי עץ הדעת טוב ורע – תמות.
גרעין ההזדהות שלנו עם הדמויות ברומן תלוי ברצון התמים לשינוי אל עבר עתיד טוב יותר
לאדם הראשון אין הבטחה אלוהית לשינוי מלבד ההבטחה הזו, או במילים אחרות – אין לו עתיד. אדם בלי עתיד, שעובר מכשולים ומנסה לבנות את עתידו, זה סיפורו של האדם הראשון. הרצון לעתיד טוב מוכרח להיות רצון תמים על מנת שנזדהה עם הגיבור, וכך קורה שמיליוני קוראים מוצאים את עצמנו מזדהים גם עם נבלים גדולים כמו הוברט הוברט בלוליטה.
הזדהות עם גיבורי הספר תלויה בניסיונות שלהן לתקן את הטעות
נחזור לאדם הראשון. נכון, הוא טעה, אבל היו לו כוונות טובות. הוא אחד שחי עם אישה שהרסה לו את החיים, ובכל זאת הוא נשאר איתה ומביא איתה ילדים. וזה מה שהופך לדמות המזוהה ביותר עם בני האדם.
רובנו לא זוכרים את הפסוקים הבודדים בבראשית פרק ב', בהם לאדם לא הייתה הבטחה. פסוקים בהם אלוהים ציווה על האדם שזה עתה נברא לעבוד ולשמור את האדמה. אלוהים האמין שזה יספיק לאדם, שהרי הוא נברא בצלמו ובדמותו וכנראה שלאלוהים זה מספיק, אבל משהו בפסוקים האלו גרם לאלוהים להבין שלא טוב היות האדם לבדו. אלו גם הפסוקים היחידים בהם אלוהים מדבר אל מישהו ולא מקבל ממנו תשובה.
התשוקה שבתחפושת ההבטחה הגדולה החדשה לשינוי
השלב בו הסופר מנסה לגרום לנו להזדהות עם המטרה הכיוון אליו הגיבור לוקח את החיים שלו בעודו מנסה לממש את האפשרות החדשה לשינוי. המכשול המרכזי שמערער את תפיסת העולם של הגיבור בנוגע לזהות ההבטחה החדשה. למשל – הפרשנות החדשה של האישה בנוגע לפרי עץ הדעת טוב ורע וההבטחה שהפרשנות הזו מביאה איתה בנוגע לשינוי היחיד שהאדם הכיר עד כה – אפשרות המוות.
לא תמותו, מדקלמת האישה את המסר הרומנטי והסקסי של הנחש – תהפכו לאלוהים.
ההתחלה זה הדבר היחיד שיכול להכשיל את האפשרות לשינוי.
פתיחה ארוכה בלי מכשולים מעידה על ספר מייגע
כל סופר פוחד להציג את המכשול שלו, כי הוא יודע שהמכשול הוא לב הסיפור. הדמויות יכולות להיות חביבות מאוד, יכולים להיות להן דברים שהן מאוד אוהבות ושמאוד אוהבים אותן, הן יכולות להיות אפילו מצחיקות שזה בכלל בונוס, אבל כל זה לא קובע האם הספר יהיה מעניין או מייגע. הדבר היחיד שיקבע את זה הוא…?
ההמלצות המלאות נמצאות בהמשך, מתחת לכפתור הירוק עם הלינק לספר שלי>>