בתוך מציאות אבסורדית יש תכנית אחת שמציעה פתרונות אבסורדיים. 'עסקה עם הנחש' מאת התסריטאי מחבר הרומן הפסיכולוגי 'הנחמה שמעבר לאבסורד' (שזה אני) עוסקת באפשרות לבצע עסקאות עם אנשים שלא מקבלים את עצם הקיום שלך, ומבקשת למצוא פתרון סופי לבעיה.
הפרקים קצרים והמלאכה מרובה, אז חבל על הדיבורים, בואו נתחיל לשמוע רעיונות על איך אפשר לעשות עסקים עם כל הנחשים צמאי הדם שמבקשים את נפשנו.
המלצות הצפייה בנטפליקס מתחת ללינק שבכפתור הירוק לתכנית הסאטירה >>
נטלפיקס מציע לך כל הזמן את אותם תכנים וכבר נראה לך שאין יותר מה לראות? לא רוצה להיכנע למרות האלגוריתם? זה המקום לצאת מהקופסה האישית של NETFLIX ולגלות המלצות על סדרות חדשות אבל גם על סדרות ישנות, ואפילו כאלה שלא זכו לכבוד המגיע להן.
(כאן זה החלק שאני מתחיל להציג את עצמי ולהסביר לך מי שאני שבכלל אתן לך המלצות צפייה, אבל אפשר לדלג על החלק הזה ולהגיע ישר להמלצות, הן בתחתית העמוד)
קוראים לי ארז פולק, אני תסריטאי, מחזאי, סופר וכותב תכנים שיווקיים ובלוגים בנושאים שונים עבור חברות גדולות. אין לי הרבה זמן לצפות מסך, אבל ממעט הזמן שיש לי לצפייה בנטפליקס אני משקיע בסדרות איכותיות, וכאן אני אתן לך את הקרם דה לה קרם שיש לנטפליקס להציע.
אני לא אבזבז לך את הזמן על הסדרות שלא כדאי לך לראות, ובהמלצות שלי אני מנסה להיכנס לתוך האיכות, הערך והמשמעות שיוצרי הסדרה מצליחים, או לפחות מצליחים חלקית, להעביר.
אני עושה את זה כי אני יודע שז'אנר זה ממש לא הדבר הכי חשוב כשיושבים לבחור סדרה.
אפשר למצוא המון עומק בקומדיה, ואפשר להקיא מרוב שטחיות בדרמה. המלצות הצפייה שלי מוגשות כשירות לציבור, עבור אלו שנהנים, כמוני, לא רק מבדיחות סתמיות שאמורות להצחיק או מסאונדטראק שאמור לרגש.
אפשר לדלג על החלק הזה. ההמלצות עצמן נמצאות מתחת לכפתור הירוק שיכול להעביר אותך לנחמה שמעבר לאבסורד חייך.
הקץ להתעללות בפנאי שלך!
אדם פוגש מכשולים שמפריעים לו לשנות את מה שצריך לשנות כדי להשיג את מה שהוא רוצה. מה הוא רוצה? להשתנות בכל מחיר או כדי להימנע משינוי בכל מחיר. זה פחות או יותר התקציר של כל סיפור מבחינת Plot Points.
אז למה לענות את עצמך עד סוף הסרט בכל פעם שנפלת על הימור שגוי?
אולי זה הפוסטר שהערים עליך, ואולי חבר שלא באמת מכיר אותך אמר לך שזו סדרה חובה בלי שהוא באמת מכיר אותך.
אני רוצה שתסריטאי יתאים לי המלצות צפייה באופן אישי
אני הסופר והתסריטאי ארז פולק ואני כותב את ההמלצות האלה בעצמי. בתחילת כל המלצה אני כותב למי היא מתאימה, ואם האלגוריתם של גוגל ניתר אותך אז כנראה שההמלצה הזו מתאימה לך. וזה עובד באחוזי הצלחה גבוהים.
איך זה עובד?
כשהייתי ילד האמנתי שאני מכור לטלוויזיה כי היה קשה מאוד לגרד אותי ממנו. היו את התוכניות הקבועות שהייתי צופה בהן, אבל גם קראתי ספרים.
לא אהבתי לקרוא, קראתי כי אבא שלי קרא. הבית שלנו היה מלא עיתונים וערימות – ערימות של ספרים בכל פינה. אבא שלי לא מתלהב ספרים, הוא פשוט יודע איזה ספרים הוא אוהב והוא קורא אותם.
כולם אוהבים לגעת בדברים של ההורים שלהם, אז קראתי את 'שנת החתול' ולראשונה בחיי חוויתי חוויה חוץ גופית מספר.
מאז עברו – 23 שנים של ניסיונות לשחזר את החוויה. אחוזי ההצלחה היו נמוכים מאוד בתחילת הדרך כי לא הייתה לי שיטה. יריתי לכל הכיוונים וקיוויתי לטוב. היו תקופות שבהן התייאשתי, או שהייתי עסוק בדברים אחרים, אבל בכל פעם שמצאתי את עצמי מתקרב לקראת זמן פנוי או בתקופות השראה אחרות – חיידק הקריאה התחיל להציק.
בגיל – 24 גיליתי שיש לי כישרון כתיבה. גם האירוע הזה התרגש עליי במקרה, ואני כותב 'התרגש עליי' ומתרגש כי זו הפעם הראשונה שאני משלב את הביטוי הזה בכתיבה שלי. אני בטוח בזה בדיוק כמו שאני בטוח בחוויה החוץ גופית שעברתי. אין לי שליטה בתופעה הזו וגם אין לי סיכוי נגדה, היא פוגעת בי עם ניצוץ של אהבה והתחושה מדהימה.
ומה בתאכלס?
בתאכלס אתם עומדים לקרוא המלצות צפייה בסרטים וסדרות שיגרמו לכם לעבור חוויות פנימיות מרגשות שמתקרבות באיזה שהוא אופן לחוויה שתיארתי קודם. כי נכון, התאהבתי בספרים, אבל נשארתי מכור לסדרות וסרטים.
אז קחו האחריות על הפנאי שלכם.
הקדמה שיצאה מהפה
"כל הדברים שהיד שלי כתבה היא כתבה כדי להרס. כל הדברים שהיד שלי כתבה היא כתבה כדי לחרב. כל הדברים שהיד שלי כתבה היא כתבה כדי לפגע. כל הדברים שהיד שלי כתבה היא כתבה כדי לתמרן. כל הדברים שהיד שלי כתבה היא כתבה כדי להכשיל. כל הדברים שהיד שלי כתבה היא כתבה כדי להרג.
כל הדברים שהפה שלי אומר הוא אומר כדי לבנות. כל הדברים שהפה שלי אומר הוא אומר כדי לשקם. כל הדברים שהפה שלי אומר הוא אומר כדי לנחם.
יש מלחמה בין הפה ליד. יש מלחמה, יש מאבק. לפעמים הפה משתכנע ממה שהיד מדברת ולפעמים היד משתכנעת ממה שהפה מדבר, אבל בדרך כלל הם נאבקים, רק שהפה לא יודע שהוא במאבק. הפה לא יודע, היד יודעת. איך היא יודעת אני לא יודע.
עכשו תקראו את הספר הזה ותדעו שכל מה שכתוב בו נכתב מתוך מה שהיד רוצה לעשות, לא מתוך מה שהפה רוצה לעשות. זה לא אותו כוח. תדעו את זה. תבינו את זה, ותדעו שאני לא שולח אתכם למדבר הזה עכשו, של היד שלי, עם המשה הזה, כדי שיהיה לכם רע. אני שולח אתכם כדי שתלמדו, כדי שתבינו, כדי שתדעו, כי אתם רציתם.
ברגע שלא תרצו את זה יותר לא תצטרכו לעשות את זה יותר. ברגע שתניחו את העט, ברגע שתניחו את המקלדת, ברגע שתזיזו את האצבעות הצדה, ברגע שתפסיקו לדבר עם הידים ותתחילו לדבר עם הפה – העולם יהיה מברך. הברכה תחזר. כי כשאתם לוקחים עם היד שלכם את הדבר שאסור ונוגסים ממנו אתם פוגעים בי.
כי אני היחיד שיכול לדבר חוץ מכם, ואני לא מדבר עם אנשים שמדברים עם הידים. חדלתי מלדבר עם מי שמדבר עם הידים."
ריק ומורטי היא אחד מיצירות המופת שיש לטלוויזיה להציע, לדעתי – בכל הזמנים. אז איך מסעות הזויים בחלל של סבא ונכד יכולים לשנות את תפיסת העולם שלכם מקצה לקצה? ההמלצה המלאה ממש כאן.
הסקנדינבים יצאו למסע כיבוש ויקינגי, שהיעד שלו הוא השתלטות מלאה על ז'אנר המתח בספרות ובטלוויזיה. הסדרה 'לכודים' ממשיכה את מסע הכיבושים המוצלח, תוך שהיא לוקחת אותנו לעיירה איסלנדית נידחת, עם שלושה שוטרים בלבד, שצריכה להתמודד עם גופה מבותרת שעולה ברשת הדיג ומערערת את סדרי העולם הנוח והשקט של המקום.
גילוי נאות, אני חולה ספורט, תמיד הייתי, ותמיד אהבתי סיפורים מפתיעים. אז נטפליקס התחשבו בי והעלו סדרה שמשלבת את שתי האהבות שלי. מה יצא מזה? ביקורת מעניינת דווקא על הצד שלא הייתם חושבים עליו בספורט.
משחקי הדיונון מעבירים מסר מהפכני, אבל עצם העובדה שנטפליקס ממשיכה לשדר את הסדרה, למרות הפופולריות חסרת התקדים שלה, רק מראה עד כמה קברניטי רשת הסטרימינג הגדולה בעולם מזלזלים בצופים, ובטוחים שכל הדם הזה יבלבל אתכם עד כדי כך שלא תבינו עד כמה הסדרה הזו רלוונטית לחיים שלכם. או שהם פשוט לא פוחדים.
אחת השאלות שחזרה על עצמה בתקופת דונלד טראמפ היא – איך אפשר לצחוק על נשיא שעושה מעצמו צחוק על בסיס יומי. בעונה 23 של סדרת המופת, יוצרי סאות' פארק הוכיחו כי אפשר להוריד הילוך, להראות את ההיפך מההיצג התקשורתי, ולהפתיע מחדש. אה, וגם להראות את ישו וסנטה קלאוס עושים קוק אף פעם לא מזיק.
לא הרבה זוכרים, אבל תיאוריות הקונספירציה הגלובליות לא התחילו בתקופת הקורונה. מי שמעמיק בנושא הקונספירציה העולמית, יכול להגיע בקלות לבונים החופשיים ומשם לתיאוריות נאציות רדיקליות שמאשימות את היהודים בכל זוועות העולם. 'נקודת מפנה' של נטפליקס מזכירה לנו איך אפשר לקחת רצת אירועים היסטוריים וליצור סביבם נרטיב קונספירטיבי שבהחלט יכול לשכנע אתכם שיש משהו במה שהם אומרים.
הקולנוע הרומני כבר הפך מזמן לשם דבר בעולם, ועכשיו האיכות הנדירה שמייחדת את היצירה הרומנית מגיעה לנטפליקס עם יצירת המופת – מזיז הרים. המלצת צפייה חמה.
מה המצב גרמניה? מתי חזרתם לעשות סרטים דידקטיים עם מסר חד מימדי שצורח לך לתוך הפנים, ולא אמרתם? גם אני קרל? יכול לרגש, אבל לא כל אחד. המלצת צפייה שונה מבדרך כלל.
אני אסכם את השערוריה מאחורי הסרט במשפט אחד, לפני שאני אנתח את הסרט עצמו: השמאל בצרפת חושב שהסרט מציג את המצב בצורה פשטנית מדי, הימין בצרפת חושב שכך בדיוק נראית המציאות. ומה לגבי הסרט עצמו? יכול היה להיות יופי של סדרה, במקום זה יצא ליוצרים שני סרטים בתוך סרט אחד/
האם אישה שנאשמת בזה שרצתה את הבת שלה ואת חברתה הטובה עוד קודם לכן, באמת עשתה את זה? אולי יוצרי הסדרה שניים – עשר רצו שזו השאלה שתשאלו את עצמכם, אבל היא רחוקה מלהיות השאלה המעניינת בסדרה הזו. אז מה בכל זאת הופך אותה לכל כך מעניינת? תשובות בפנים.
רומן מצליח הוא מציאות בה הדבר החשוב ביותר לכותב ולקוראים שהתחברו אליו זה הסיפור. קסם שגורם לאנשים להתבונן בסימנים שחורים על רקע לבן ולשקוע. כשאני כותב המלצה לרומן הדבר הראשון שאני מנסה להבין זה למה כל כך חשוב לי להמליץ לכם עליו. ברגע שאבין את זה, אצליח לשכנע אתכם לקרוא הספר.
הרומן הפסיכולוגי הראשון שקראתי היה 'סיפור פשוט' של זוכה פרס נובל לספרות ש"י עגנון. זה לא היה בבית הספר כמו כולם, אצלנו בטירת כרמל לא מצפים שבאמת תקרא ספרים לבגרות, אז נותנים לנו רומנים פשוטים יותר מסיפור פשוט. הרוב המוחלט של הרומנים הספרותיים הם כאלה, ומה שיקבע את הצלחתו של הספר זה היצירתיות שבמכשול, או במילים אחרות – עד כמה הסופר יודע לשחק מלוכלך מבלי לגרום לי להאמין שלא אכפת לו מהגיבור שלו. איכות המכשול היא זו שתגרום לי להחליט האם אני מזדהה עם גיבור הרומן או לא, ואיכות אנושית נקבעת על פי חוק אחד ויחיד – צדק.
זאת השאלה שתשאלו את עצמכם עד שהמכשול הזה יגיע. הגישה הרווחת בספרות היא להתחיל עם אקספוזיציה, כי אריסטו לימד אותנו שההזדהות נמצאת בהתחלות. היום אנחנו קוראים לזה "רושם ראשוני", ואנחנו סוגדים להנחת העבודה שאומרת שאי אפשר אפשר לתקן אותו אחרי מתקבע. סליחה, אבל זה קשקוש מוחלט.
אני מתכוון להבטחה הגדולה והסודית שמלווה את הדמות המרכזית בספר, על אותו משקל של ההבטחה לשינוי שנמצאת בסיפור שמספר אלוהים לאדם הראשון כשהוא מציב אותו בגן העדן: תאכל מפרי עץ הדעת טוב ורע – תמות.
לאדם הראשון אין הבטחה אלוהית לשינוי מלבד ההבטחה הזו, או במילים אחרות – אין לו עתיד. אדם בלי עתיד, שעובר מכשולים ומנסה לבנות את עתידו, זה סיפורו של האדם הראשון. הרצון לעתיד טוב מוכרח להיות רצון תמים על מנת שנזדהה עם הגיבור, וכך קורה שמיליוני קוראים מוצאים את עצמנו מזדהים גם עם נבלים גדולים כמו הוברט הוברט בלוליטה.
נחזור לאדם הראשון. נכון, הוא טעה, אבל היו לו כוונות טובות. הוא אחד שחי עם אישה שהרסה לו את החיים, ובכל זאת הוא נשאר איתה ומביא איתה ילדים. וזה מה שהופך לדמות המזוהה ביותר עם בני האדם.
רובנו לא זוכרים את הפסוקים הבודדים בבראשית פרק ב', בהם לאדם לא הייתה הבטחה. פסוקים בהם אלוהים ציווה על האדם שזה עתה נברא לעבוד ולשמור את האדמה. אלוהים האמין שזה יספיק לאדם, שהרי הוא נברא בצלמו ובדמותו וכנראה שלאלוהים זה מספיק, אבל משהו בפסוקים האלו גרם לאלוהים להבין שלא טוב היות האדם לבדו. אלו גם הפסוקים היחידים בהם אלוהים מדבר אל מישהו ולא מקבל ממנו תשובה.
השלב בו הסופר מנסה לגרום לנו להזדהות עם המטרה הכיוון אליו הגיבור לוקח את החיים שלו בעודו מנסה לממש את האפשרות החדשה לשינוי. המכשול המרכזי שמערער את תפיסת העולם של הגיבור בנוגע לזהות ההבטחה החדשה. למשל – הפרשנות החדשה של האישה בנוגע לפרי עץ הדעת טוב ורע וההבטחה שהפרשנות הזו מביאה איתה בנוגע לשינוי היחיד שהאדם הכיר עד כה – אפשרות המוות.
לא תמותו, מדקלמת האישה את המסר הרומנטי והסקסי של הנחש – תהפכו לאלוהים.
ההתחלה זה הדבר היחיד שיכול להכשיל את האפשרות לשינוי.
פתיחה ארוכה בלי מכשולים מעידה על ספר מייגע
כל סופר פוחד להציג את המכשול שלו, כי הוא יודע שהמכשול הוא לב הסיפור. הדמויות יכולות להיות חביבות מאוד, יכולים להיות להן דברים שהן מאוד אוהבות ושמאוד אוהבים אותן, הן יכולות להיות אפילו מצחיקות שזה בכלל בונוס, אבל כל זה לא קובע האם הספר יהיה מעניין או מייגע. הדבר היחיד שיקבע את זה הוא…?
